ז'אק לאקאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ז'אק לאקאן (Jacques Lacan)‏ (13 באפריל 1901 - 9 בספטמבר 1981) היה פסיכואנליטיקאי צרפתי.

לאקאן ביאר והבהיר את ממצאיו של זיגמונד פרויד. בניגוד לפסיכולוגי-האגו האמריקאים של זמנו, הוא התמקד בחוסר כוחו של האגו ביחס לתת מודע. לאחר שקיבל תואר בפסיכיאטריה, הוא התיישב בפאריס שבה טיפל בחולים הסובלים מצורות שונות של פסיכוזה.

לאקאן טען שהתנועה הפסיכואנליטית כלפי הבנת האגו ככח פעיל ודומיננטי בפרט, הינה פרשנות מוטעית של השורשים הפרוידיאניים. לדבריו הפרט נשאר בקונפליקט פנימי תמידי אל מול הגרעין הלא-מודע בנפשו, ושרק הונאה עצמית מסיבית יכולה להפוך את המצב לנסבל.

[עריכה] השפעות

לאקאן נודע בכך שהכריז על עצמו כמי ש"חזר אל פרויד". ההשפעה המרכזית על התפתחות מחשבתו של לאקאן הייתה על-כן הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד שאת מחקריו ומאמריו קרא באדיקות ופירש לאורך כל משך עבודתו ההגותית.

בחיפושיו אחרי דרך מדעית לתאר את גילויה של הפסיכואנליזה עשה לאקאן שימושים בבלשנות הסטרוקטוליסטית של פרדיננד דה-סוסיר ובמושגי הסימן,מסמן ומסומן. כמו כן לאקאן יצר כתיב אלגבראי ששימש אותו כדי לבטא את היחסים בין היישויות השונות בתורתו כגון פאנטזמה, איווי וסובייקט שסוע. לאקאן אף ניסה להשתמש בניסוחים טופולוגיים-מרחביים כדי לתאר את הדינמיקה של הלא-מודע. לצד הנסיונות של לאקאן להבנות ולהמשיג את התאוריה והפרקטיקה הפסיכואנליטית תוך שימוש בכלים המדעיים והמתודולוגיים של תקופתו, ניתן למצוא בהוראתו השפעות של פילוסופים ואנשי הגות רבים, וממגוון תחומים שמקיף כמעט את כל קשת התרבות המערבית. בתור ההשפעות הפילוסופיות העיקריות על לאקאן ניתן למנות ראשית כל את אריסטו- בעיקר סביב הדיון על האתיקה של הפסיכואנליזה בסמינר השביעי של לאקאן, את הידגר- אותו נסע לאקאן לפגוש, ואת היגל- הפילוסוף שמוזכר פעמים רבות ב"כתבים" של לאקאן, כאשר בסמינר "ארבעת מושגי יסוד של הפסיכואנליזה" יתאר לאקאן את פיתוח מושג הסובייקט שלו כ"לאקאן נגד היגל". אל אפלטון פונה לאקאן כדי למצוא ב"משתה" שלו את ראשית התאוריה על העברה (בסמינר השמיני של לאקאן, על מושג ההעברה), וכן כדי להציע אלטרנטיבה למיתוס המפורסם של אריסטופנס המובא שם (בסמינר האחד עשרה). חלק מבין ההוגים שהשפיעו על התפתחות מחשבתו של לאקאן הם אלו שהיו דומיננטיים באטמוספירה התרבותית בה הוא פעל, כשחלקם היו מכרים וידידים אישיים שלו. לאקאן הושפע מהזרם הסוריאליסטי שהתרכז בפריז בשנות השלושים, ואף פרסם מאמר על פרנויה לצד מאמר של סלבדור דאלי בנושא. ללאקאן היו יחסי ידידות עם כמה הוגים מרכזיים המוזכרים בסמינרים שלו- הסוציולוג קלוד לוי שטרוס, מאבות הסטרוקטורליזם, הבלשן יעקובסון, וכך גם עם הפילוסוף מוריס מרלו-פונטי.

[עריכה] ההוראה הלאקנינית

הגותו של לאקאן לא התפתחה במסגרת האקדמיה כי אם בקליניקה ובמהלך סמינרים שהעביר במשך 27 שנים החל משנות ה-50 ועד שנות ה-70. כתביו של לאקאן שהתפרסמו תחת השם Ecrits מהווים רק חלק קטן מסך הגותו שניתנה בעיקרה בעל-פה במשך שנות הסמינר.

[עריכה] הסילוק מהארגון לפסיכואנליזה

[עריכה] מושג מרכזיים

[עריכה] האחר

מושג האחר שמקורו בשיר של המשורר הצרפתי בן המאה ה-19 ארתור רמבו, הינו מושג מרכזי בהגותו של לאקאן. כבר במאמרו המכונן על שלב המראה, ניסח לאקאן את התפתחות הסובייקט כתהליך דיאלקטי אל מול "אחרות" שמגלה התינוק בדמותו במראה. בהמשך ניסח לאקאן את היחס עם האחר דרך כמה מושגים מרכזיים - "הלא-מודע בנוי כשפתו של אחר" הינה נוסחה לאקנינית שמדגישה את קיומו הזר והאקסטימי של הלא-מודע במסגרת המנגנון הנפשי. גם את מנגנון האיווי ניסח לאקאן כ"איווי של האחר", זאת אומרת כאיווי שנקבע ומוגדר על ידי הדרישה של האחר מהסובייקט, גם לאחר עצמו יש איווי משלו שנשאר תמיד זר ולא-מובן ביחס לסובייקט. כמו-כן הפריד לאקאן בין האחר לבין האחר-גדול, כאשר האחר-גדול הוא אותו אחר של הסדר הסמלי שהסובייקט יכול להבין אותו רק באופן חלקי ורק מעצם אחרותו. האלוהות מבחינת לאקאן היא בעלת מבנה של אחר-גדול.

[עריכה] שלושת הסדרים

מושגי מפתח בהגותו של לאקן הם שלושת הסדרים- הממשי, הדמיוני והסמלי . היחס בין סדרים אלו הוא של קדימה לוגית ולא של קדימה בזמן, הם כולם תוצר הבנייה של השפה ואינם משקפים שלבים ממשיים בהתפתחות הנפשית. 'הממשי' אצל לאקאן הוא השלב בו היה התינוק בלול ברחם אמו, שלב זה הוא השלב של טרם האינידווידואציה או ההפרדה בין הסובייקט לאם, המאפיין שלב זה הוא הסיפוק התמידי של הצרכים ללא מחסורים. את האנאלוגיה הפילוסופית לשלב הזה שואב לאקן מהגותו של הפילוסוף היווני פרמנידס שטבע את האפוריזם "היש ישנו והאין איננו" כלומר, הוויה אצל פרמינדס היא שלמה, או בניסוחו של לאקן "בממשי אין חסר". השפה היא זו היוצרת חסר בהוויה השלמה, שכן מערך המושגים שלה קוטע את השלמות. 'הדמיוני' הוא השלב בו דמותו של התינוק משוקפת על ידי האם המנכיחה את זהותו על ידי ההוראה "זה אתה". שלב זה, בו נוצרת אשליית השלמות של 'האני' או 'העצמי', נוצר בתקופה של העדר קורדינציה פיזית, לפער זה כמה השלכות על ההתפתחות הנפשית- הוא יוצר תחושה מדומה של שלמות הניתנת להשגה, הוא מעומת תדירות עם תחושת הפרגמנטציה, וככזה מהווה מקור לתוקפנות ולקנאה. השלב הסמלי הוא השלב בו מערך הקטגוריות של השפה מבנה את עולמו של הסובייקט. בהמשגת ה'סמלי' אצל לאקן בולטת השפעתו של הבלשן דה-סוסיר ובמובלע גם של הפילוסוף ווטגנשטיין (בהגותו המאוחרת), שני אלו היו שותפים להשקפה כי השפה אינה מייצגת אובייקטים חיצוניים לה אלא 'יוצרת' את האובייקטים על ידי קיטועם מתוך הוויה . מרכזיותה של השפה אצל לאקן אינה רק תאורטית והיא מהווה את המסד של הקליניקה הלקנייאנית.

[עריכה] סירוס

העיקרון המכונן כי התשוקה היא תמיד תשוקתו של האחר היא החלטית גם בדרך בה לאקאן מנסח מחדש את התאוריה של פרויד על ההתפתחות החברתית של הילד, באמצעות עומק התסביך האדיפאלי בשנים החמישית או השישית לחייו. לאקאן מסכים עם פרויד שאירוע זה הוא מכריע גם בהתפתחותו של הפרט, וגם באטיולוגיה של כל מחלת נפש אפשרית שבאה לאחר מכן. בכל אופן, בניסיון להבין את השלב הזה של התפתחות סובייקטיבית, לאקאן מרחיק את עצמו מההדגשה של פרויד את איבר הארוגני של הפין. לאקאן מדבר באופן שונה על מושג הפאלוס. הדבר העיקרי שאליו מתייחס לאקאן הוא תשוקתה של האם שאותה חש הילד. מאחר ותשוקתו של הילד מובנית על ידי היחסים שלו עם המטפח הראשוני (בדרך כלל האמא בתרבויות המערביות), זוהי הסיבה, לפי לאקאן, שתשוקת האם היא המכרעת בכל אשר יתרחש בתסביך האדיפאלי, על מורכבויותיו. בשנתו הראשונה, הילד מקדיש את עצמו לניסיונות חקירה – במה האם חושקת - מהם רצונותיה ותשוקותיה של אמו, וזאת על מנת שהוא יוכל למצב את עצמו כ"פאלוס" בשביל האמא – האובייקט המספק האולטימטיבי . בערך בזמן של שנת החיים החמישית או השישית, האב יתערב, באופן באופן שיסכל ויחסום את השאיפה האדיפאלית של הילד. הוויתור שנכפה על הילד, עם השאיפה להיות הפאלוס בשביל האמא, הוא למעשה הסירוס כפי שמגדיר אותו לאקאן, והוא תקף לגבי בנים ובנות גם יחד.

[עריכה] ממשיכי הדרך

השפעתו של לאקאן הייתה ניכרת בעיקר בשדות מחשבה כגון סוציולוגיה, ביקורת תרבות ואומנות ופילוסופיה. הזרם המרכזי של הפסיכואנליזה דחה את לאקאן והשפעותיו ניכרו רק במסגרת חוגים מצומצמים שהוגדרו "לאקאנינים" ואשר החלו לצוץ במקומות שונים בעולם ובעיקר באמריקה הלטינית בבלגיה ובסלובקיה.

השפעה לאקנינית גדולה ניתן למצוא,בין השאר, אצל הוגים כגון לואי אלתוסר, ג'וליה קריסטבה ואלן באדיו אך התרומה החשובה, אם כי המעוותת מעט, לעניין הגובר בלאקאן שהחל בשנות ה-90 הייתה הפילוסוף הסלובני סלבוי ז'יז'ק.

[עריכה] ביקורות

מרבית הביקורות כנגד לאקאן תוקפות את סיגנונו הלא בהיר ואת חוסר הדיוק שברעיונותיו. לאקאן הצהיר פעמים רבות ששאיפתו היא להפוך את הפסיכואנליזה למדע מדויק אך בפועל הייתה משנתו עמומה והרטוריקה שבה השתמש גרמה לרבים לחשוב כי דבריו הם בעצם ריקים מתוכן ממשי. נועם חומסקי שפגש את לאקאן מספר פעמים הגדיר את לאקאן כ-"משעשע ושרלטן המודע לעצמו". בספרם "נונסנס אופנתי" תוקפים אלן סוקאל וג'ין בריקמונט את השימוש שעשה לאקאן במושגים מתוך המתמטיקה ומראים כי הם במקרה הטוב מיותרים ובמקרה הרע מוטעים ותוצר של בורות. ראו דוגמה בערך בקבוק קליין.

[עריכה] לקריאה נוספת

דילן אוונס מילון מבואי לפסיכואנליזה לאקאניאנית, רסלינג 2005.
סלבוי ז'יז'ק התבוננות מן הצד: מבוא לז'אק לאקאן דרך תרבות פופולרית, רסלינג 2005.
אלן ואנייה לאקאן, רסלינג 2004.
סלבוי ז'יז'ק לאקאן עם היצ'קוק, רסלינג 2005.
מלקולם בואי לאקאן, דביר 2005.
מרקו מאואס פרויד עם לאקאן רסלינג, 2007.