חומרא דרבי זירא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בהלכה היהודית, חומרא דרבי זירא היא נוהג שהיה קיים בימי האמוראים עליו העיד רבי זירא, שאוסר קיום יחסי מין בין בני זוג במשך שבעה ימים לאחר ראיית דם כלשהו, ולא כדין התורה.
על פי חוקי התורה, אישה נחשבת לטמאה במשך שבעה ימים לאחר המחזור החודשי, כאשר לאחר אותם שבעה ימים, האישה יכולה לטבול ולהיטהר. כל עוד האישה לא היטהרה, אסור לבני הזוג לקיים יחסי מין. באותם שבעה ימים האישה בודקת את עצמה ובאם לא נגלה דם על ה"עד" (בד לבדיקת הדימום), היא טהורה. לפי דין התורה, גם אם נגלה דם ב"עד", יש לוודא שמקורו אינו פציעה (שהדם מה"מוקד"), שכמותו גדולה מספיק (כגריס) ושצבעו מתאים (ישנם חמישה סוגי צבע אדום) לגדרים ההלכתיים.
משרבו הגלויות והצרות, חששו חז"ל מטעות בנושאים האלו. לפי הגמרא [1], בנות ישראל החמירו על עצמן ולאחר ראיית דם כלשהי, גם במידה קטנה הן המתינו ובדקו את עצמן במשך שבעה ימים, ורק לאחר שבוע ללא כל דימום ("שבעה נקיים") הן טבלו, כמו בדין זבה. ר' זירא ציטט את המנהג, ועיגן אותו בהלכה.
לפיכך, כיום, אישה נמצאת במצב של טומאה כ-12 יום בכל חודש. חמישה ימים של הווסת ועוד שבעת ימים נקיים (לא כולל דימומים נוספים שיכולים להיות במהלך החודש).
תוכן עניינים |
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- משנה תורה, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה פרק י"א הלכה ד'.
- שולחן ערוך יורה דעה סימן קפ"ג.
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.
