חנוך רוזן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חנוך רוזן (נולד ב-8 בדצמבר 1959) הוא פנטומימאי, שחקן, במאי ומפיק. נחשב בעיני רבים לפנטומימאי הלאומי של ישראל. שם הבמה שלו באנגלית הוא Eno Rosenn.
נולד בלונדון, למד בילדותו בבית ספר דתי (מעלה) בירושלים. אביו, יוסף א' רוזן, היה שדרן רדיו ומתורגמן סימולטני, שבין השאר תרגם את משפט אייכמן. אמו מרים כתבה ספרי לימוד עברית לאולפנים, ואף ספר שירי ילדים בשיתוף עם חנוך ("הפרצופים של השירים").
מורו הראשון לפנטומימה היה עמוס ארבל, ואחריהם למד אצל קלוד שגראן, בוריס סדיבנסקי, יורם בוקר, ואלה מרסו, שהייתה אשתו של מרסל מרסו (Marcel Marceau). החל במופעי פנטומימה ברחוב באירופה בגיל צעיר לאחר שאזל כספו בטיול. למד פנטומימה עם אטיין דקרו (Etienne Decroux), שהיה המורה של מרסל מרסו. שירת בלהקה צבאית, והופיע כשחקן פנטומימה במסגרת שירותו הצבאי.
שיחק את דמותו של "פנטו", עליה זכה בפרס "כינור דוד" מטעם משרד החינוך.
בשנת 1988 עיבד (יחד עם אורי פסטר) את המחזמר "פיטר פן", בכיכובה של חני נחמיאס וששון גבאי. במחזמר הופיע רוזן בדמותו של פיטר פן.
נשוי לרוחה, אב לגלי (מאשתו הראשונה ענת) ודריה, ולשני ילדיה של רוחה מנישואיה הקודמים - דורין ודין.
תוכן עניינים |
[עריכה] פנטומימה
חנוך רוזן החל את הופעותיו הראשונות בפני קהל בהיותו בן 17 בלבד, בתיאטרון פרגוד הירושלמי. בהופעה זו השתמש רוזן בטכניקה של הפנטומימה הקלאסית, פניו צבועות לבן, והקטעים היו בדממה מוחלטת. עם גיוסו לצה"ל, ומפגשו של רוזן עם קהל של חיילים צמאי בידור, הוסיף רוזן לקטעים מוזיקה ואפקטים, ושכלל את המימד התקשורתי-בידורי במופעי הפנטומימה שלו. עם שחרורו מצה"ל, יצא בתוכנית פנטומימה ראשונה, אשר כללה כבר פס קול מוזיקלי מתוחכם. רוזן היה מהראשונים שידע לשלב פנטומימה קלאסית עם עכשוויות תוך שימוש וירטואוזי במוזיקה ואפקטים. תוך כדי הופעות היחיד הללו הירבה רוזן להופיע בטלוויזיה הישראלית, והפך תוך זמן קצר להיות מוכר בכל בית בישראל. השם חנוך רוזן הפך למילה נרדפת לפנטומימאי בישראל.
מופע היחיד השני של חנוך רוזן היה "חנוך רוזן - פנטומימה". אחריו באו "אל תתפוס אותי במילה", "דיבורים זה לא הקול", "בידור ללא מילים", ו"שומר על זכות השתיקה".
במופעים הבאים שילב רוזן אמצעים ויזואליים מתקדמים, והיה מהראשונים ששילב מסך וידיאו על הבמה. הוא נכנס ויצא מתוך המסך ויצר אשליות ויזואליות חדשניות ומקוריות. בתוכניותיו הבאות שילב רוזן אפקטים בימתיים ייחודיים כגון מעוף, אביזרי ענק, ועוד. בהופעות אלו פיתח רוזן ושיכלל את נושא שיתוף הקהל במופעי פנטומימה, תוך שבירת המחיצות בין הבמה לקהל ויצירת קטעים קומיים בשיתוף הקהל.
רוזו הופיע עם תוכניותיו בכל רחבי העולם, זכה לביקורות מהללות, והוגדר על ידי העיתונות העולמית כ"נסיך הפנטומימה - היורש של מרסל מרסו". רוזן הופיע בפסטיבלים רבים, ביניהם פסטיבל אדינבורו המפורסם, פסטיבל מילנו, פסטיבל התיאטרון בקולומביה, פסטיבל הפנטומימה בלונדון, ועוד. הוא הופיע במשך חצי שנה בניו יורק ב-Off Broadway. בין המדינות בהן הופיע רוזן - אנגליה, צרפת, גרמניה, יוון, איטליה, שווייץ, אוסטריה, רוסיה, רומניה, בולגריה, הונגריה, ארצות הברית, קנדה, מקסיקו, פנמה, קולומביה, ארגנטינה, ברזיל, אורוגואי, פאראגואי, פרו, קוסטה ריקה, בוליויה, סין, טאיוואן, סינגפור, תאילנד, פיליפינים, יפן, הונג-קונג, ועוד.
[עריכה] חנוך רוזן כבימאי
רוזן כתב וביים את "סיפורו של זרע" בתיאטרון בית צבי ובית לסין. בשנת 2002 כתב (יחד עם אפרים סידון) וביים את המחזמר ספר הג'ונגל בכיבובם של טוביה צפיר ותום אבני. יצר וביים את סרט הילדים "סופר בוי" בכיכובו של תום אבני. בשנת 2001 ביים בתיאטרון באר שבע את המחזה "משרתן של שתי אדונות, שם זמני", שכתב אפרים סידון, בכיכובה של חני נחמיאס. ביים את המופע WOW המוצג בתיאטרון "ישרוטל" באילת מזה חמש שנים. בשנת 2003 ביים את המחזמר "ספיד וגלגלי הקסם", בכיכובם של אמיר פיי גוטמן, עומר ברנע, ואפרת בוימולד. בשנת 2004 ביים את "טרזן וג'יין" בכיבובם של יעל בר-זוהר ויהודה לוי. ב-2006 עסק בבימוי המופע של ריטה.
ביים רבים ממופעי הפסטיגל בשנים האחרונות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- חנוך רוזן נסיך הפנטומימה אתרו של מרים רוזן
- חנוך רוזן מתוך פורטל "הבמה"
- חנוך רוזן, באתר E! Online, ערוץ הבידור (ישראל)
[עריכה] לקריאה נוספת
- מרים רוזן, הפרצופים של השירים, כותרת מישנה: פירצף חנוך רוזן, דני ספרים, 1997.
