חקיקת משנה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חקיקת משנה היא חקיקה שאיננה בגדר חוק, כלומר היא לא אושרה בכנסת בשלוש קריאות, אלא נעשתה על-ידי גורמים של הרשות המבצעת: שרים, פקידים בכירים וכדומה, מכוח הסמכות שהוענקה להם בחוקים המתאימים. חקיקת המשנה משלימה את החקיקה הראשית (החוק): בחוק נקבעים העקרונות הכלליים, ובחקיקת המשנה נעשית ירידה לפרטים. הפרדה זו באה כדי שלא לכלות את זמנם של חברי הכנסת בירידה לפרטים, לא להעסיקים בעניינים טכניים שאינם בקיאים בהם, ולאפשר את הגמישות הנחוצה בירידה לפרטים, שמטבע הדברים משתנים בתדירות גבוהה יותר.
מרביתה של חקיקת המשנה (תקנות, צווים וכללים) מתפרסמת בקובץ "קובץ התקנות", ומיעוטה בקובץ "ילקוט הפרסומים". תקנות העוסקות בשיעורי מכס, מס קנייה ובלו מתפרסמות במסגרת נפרדת מזו של שאר התקנות.
גם חוקי עזר עירוניים נחשבים לחקיקת משנה.
תוכן עניינים |
[עריכה] הבדלים מהותיים בין חוק לחקיקת משנה
סעיף 1 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, מגדיר חיקוק – "חוק או תקנה". כינוי משותף זה משקף את העובדה שמבחינות רבות אין הבדל בין חוק לתקנה, שהרי שניהם יוצרים נורמה כללית שיש לציית לה. אולם בכל זאת ישנם הבדלים בין שני מעשי חקיקה אלה. לא רק הגורם המחוקק ותהליך החקיקה מבדילים בין השניים, אלא גם חוסנו של מעשה החקיקה בפני ביקורת של בית המשפט. החקיקה הראשית מחייבת כמעט תמיד את בית המשפט, ויכולתו לערער עליה מצומצמת ביותר (אפשרות כזו קיימת כאשר הוראה בחוק רגיל עומדת בסתירה להוראה בחוק יסוד). חקיקת משנה ניתנת לביטול על-ידי בית המשפט כאשר נמצא בה פגם. פגמים עיקריים המאפשרים ביטולה של חקיקת משנה הם :
- היא סותרת חוק, מבלי שניתנה הסמכה מפורשת לכך;
- יש בה חריגה מהמסגרת שנקבעה בהסמכה להתקינה. למשל: היא אינה תואמת את כוונת המחוקק הראשי או את מטרתו;
- היא הותקנה על-ידי מי שאינו מוסמך לכך, או בדרך שונה מזו שקובעת ההסמכה;
- היא אינה ברורה, כך שבית המשפט מתקשה לפרש אותה;
- היא אינה עומדת במבחן הסבירות. למשל: היא מפרה את עקרון השוויון, כלומר יש בה אפליה פסולה, היא נעשתה לשם "מטרה זרה" או שלא בתום לב.
מלאכתם של השופטים במקרה זה אינה פשוטה, כפי שהבחין פרופ' הנס קלינגהופר:
- "חכמה רבה וחוש מיוחד במינו דרושים לכך שיעלה בידי השופטים להושיט עזרה לפרט עד אותו גבול שאפשר להגיע אליו מבלי להתגרות במחוקק, כלומר, מבלי להביאו לידי תגובות תחיקתיות של הרחבה וחיזוק מוגברים של חופש פעולתו של המינהל, תגובות שיהיה בהן כדי לרפות עוד יותר את שלטון החוק" ("שלטון החוק וחקיקת משנה", הד המשפט, מאי 1957, עמ' 204).
[עריכה] תקנות שעת חירום
תקנות שעת חירום, שהסמכות להתקינן ניתנה לממשלה במסגרת חוק יסוד: הממשלה, מאפשרות לממשלה להתקין תקנות המאפשרות ביטולו של כל חוק. בכך ניתנה לממשלה עוצמה חריגה, ולמעשה ניתנה לה, לרשות המבצעת, האפשרות ליטול את סמכויותיה של הרשות המחוקקת.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ברוך ברכה, משפט מינהלי, הוצאת שוקן, 1986.
- אהרן ברק, "פיקוח בתי המשפט על חקיקת המשנה", הפרקליט, אוגוסט 1965.
[עריכה] ראו גם
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
