הכנסת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכנסת היא - הרשות המחוקקת במדינת ישראל. שמה של הכנסת נגזר משמה של אספת זקני העם בתקופת השלטון הפרסי בארץ ישראל - הכנסת הגדולה. בכנסת מכהנים 120 נציגים נבחרים הנקראים חברי כנסת, אשר נבחרים בבחירות יחסיות לכהונה בת ארבע שנים. בראש הכנסת מכהן יושב ראש הכנסת, שנבחר לתפקידו מקרב חברי הכנסת, בדרך כלל מהסיעה הראשית שבקואליציה. במסגרת הכנסת פועלת מליאת הכנסת, שבה מתכנסים כל חברי הכנסת, וכן ועדות שבהן מתכנסות קבוצות קבועות של חברי כנסת מסיעות שונות.
תוכן עניינים |
[עריכה] ממועצת העם ועד האספה המכוננת והכנסת הראשונה
 |
| נשיא המדינה |
| ממשלת ישראל |
| הכנסת - משכן הכנסת |
| בתי המשפט בישראל |
| הבחירות בישראל |
| פורטל - הממשל בישראל |
לקראת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, הוקמה מועצת העם על ידי ההנהלה הציונית, שהיוותה ארגון מקביל לפרלמנט של ימינו. שלושים ושבעת חבריו לא נבחרו בבחירות דמוקרטיות, אלא נבחרו על חלוקה מפלגתית ומתוכם מבחרה מינהלת העם בראשתו של דוד בן גוריון.
ב־14 במאי 1948, במעמד הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, נקבע כי מועצת העם תשנה את שמה למועצת המדינה הזמנית והיא תהייה הסמכות המחוקקת מאותו יום ועד להקמת הכנסת.
הכנסת הראשונה נבחרה כאספה המכוננת ב-25 בינואר 1949. היא התכנסה לראשונה בט"ו בשבט ה'תש"ט - 14 בפברואר 1949, ובחרה ביוסף שפרינצק ליושב ראש הראשון. מאז חוגגת הכנסת מדי שנה את יום הולדתה בט"ו בשבט.
ב-16 בפברואר קיבלה את "חוק המעבר" [1] ששינה את שם בית המחוקקים ל-"הכנסת" ואת האספה המכוננת לשם "הכנסת הראשונה". באותו יום בחרה בחיים ויצמן כנשיא המדינה הראשון, והוא הושבע בה למחרת.
כאשר התגלו קשיים בהגנת החוקה התקבלה ב-13 ביוני 1950 הצעתו של חבר הכנסת יזהר הררי לקבל את החוקה בהדרגה על ידי קבלת שורה של חוקי יסוד עצמאיים.
[עריכה] רשימת הכנסות
התאריכים לעיל אינם התאריכים בהם החלה הכנסת לכהן, אלא תאריכי הבחירות לכנסת. הכנסת מתכנסת לראשונה, ומתחילה את כהונתה, רק כשלושה שבועות לאחר יום הבחירות, או כלשון סעיף 12 לחוק יסוד: הכנסת "הכנסת תתכנס לישיבתה הראשונה ביום ב' בשבוע השני שלאחר השבוע שבו נתפרסמו תוצאות הבחירות, בשעה ארבע אחרי הצהרים, ואם היה יום זה חג או ערב חג - ביום חול הקרוב שלאחר החג".
[עריכה] חברי כנסת
ערך מורחב – חבר כנסת
בכנסת מכהנים 120 נציגים, לאחר שנבחרו לכהונה זו על-ידי אזרחי מדינת ישראל בבחירות דמוקרטיות. אדם מעל גיל 21 ראשי לכהן בתפקיד ובנוסף לחברותו בכנסת יכול לכהן גם כחבר בוועדות הכנסת, לכהן כשר או סגן שר בממשלה ולכהן כראש ממשלה.
[עריכה] תפקידי הכנסת
[עריכה] חקיקה
- ערך מורחב – החקיקה בישראל
מדינת ישראל היא מדינת חוק, כלומר החיים בה מוסדרים במידה רבה באמצעות חוקים. מאז הקמת המדינה מחוקקת הכנסת את חוקיה וזהו תפקידה המרכזי. החקיקה בישראל כוללת גם חוקים שמקורם בשלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, ובמידה מצומצמת גם חקיקה שמקורה בשלטון העותומני.
כלל בסיסי בכל שיטות המשפט הוא שעל החקיקה להיות גלויה לכל. גם בישראל מתפרסמת החקיקה לשלביה בקבצים אחדים של "רשומות", הפרסום הרשמי של מדינת ישראל.
[עריכה] תפקידים נוספים
בנוסף לחקיקה הכנסת אחראית גם על בחירת הנשיא והבעת אמון/אי אמון בממשלה. ראש הממשלה מכונן את הממשלה ממפלגות שמהוות ביחד את רוב חברי הכנסת, וכך הוא זוכה באמון הכנסת. בדרך כלל הוא בוחר את שריו ממנהיגי מפלגות אלו. שיטה זו של הקמת ממשלה לא מתיישבת עם כלל הפרדת הרשויות של מונטסקיה, מכיוון שאנשי הרשות המבצעת (הממשלה), הם גם אנשי הרשות המחוקקת (הכנסת).
הכנסת הראשונה נבחרה כמוסד שהיה אמור לכונן חוקה למדינה, אולם באותו מושב הוחלט שלא לכונן אותה מיידית, אלא לחוקק חוקי יסוד שיצטרפו לכדי חוקה בבוא הזמן.
הכנסת גם משתתפת בבחירת השופטים לרשות השופטת, בחירת מבקר המדינה וקיום הממשלה בעצם אישור החלטות הממשלה.
[עריכה] תנאי הבחירות לכנסת
- ערך מורחב – הבחירות לכנסת
בבחירות לכנסת רשאי להצביע כל אזרח ישראל שמלאו לו 18 שנה. כל אזרח שמלאו לו 21 שנה רשאי להיות מועמד לכנסת, למעט עובדי מדינה, שופטים ואנשי צבא. לאנשי צבא אף יש תקופת צינון המעוגנת בחוק, אם כי יש טוענים שאינה ארוכה במידה מספקת.
[עריכה] הצבעה במליאת הכנסת
החלטותיה של הכנסת, כגון אישורו של חוק או הצבעת אי אמון, מתקבלות באמצעות הצבעה במליאת הכנסת. ההחלטה מתקבלת בקולותיהם של רוב חברי הכנסת המשתתפים בהצבעה, ולעתים מדובר במספר חברי כנסת קטן להפליא. בנושאים מסוימים, כגון שינוי חוק יסוד, נדרש רוב של 61 חברי כנסת.
יש דרכים אחדות להצבעה במליאת הכנסת:
- מרבית ההצבעות מתנהלות בעזרת מערכת הצבעה אלקטרונית. יו"ר הישיבה מכריז על תחילת ההצבעה, חברי הכנסת צריכים ללחוץ במשך זמן מה ביד אחת על כפתור שאומר אם הם מצביעים בעד, נגד או נמנע, ובו זמנית ביד שנייה על כפתור רביעי (כדי שחבר כנסת לא יוכל להשתמש ביד השנייה להצבעה בכפתורים של שכנו). עם תום זמן ההצבעה התוצאה מופיעה על הלוח הממוחשב והיו"ר מכריז עליה.
- במקרים מיוחדים, על פי בקשתם של לפחות 20 ח"כים או על פי בקשת הממשלה, נערכת הצבעה שמית. מזכיר הכנסת מקריא שם של ח"כ אחרי ח"כ והוא צריך לומר איך הוא מצביע. אחרי תום הקראת כל השמות נותנים עוד הזדמנות לח"כים שטרם אמרו מה הם מצביעים, ואז סופרים את הקולות ומכריזים על התוצאה.
- הצבעה בהרמת ידיים נערכת בשני מקרים:
- כאשר המערכת האלקטרונית אינה פועלת, נוהגים כפי שנהגו לפני הפעלתה. היו"ר ממנה שני ח"כים סופרים. הוא שואל "מי בעד?" חברי הכנסת שבעד מרימים את הידים, והח"כים הסופרים סופרים את מספרם. באופן דומה נעשית הצבעה בשאלה "מי נגד?"
- בהצבעות כמו ההצבעה על תקציב המדינה, שבהן יש מאות הסתייגויות בזו אחר זו, והתוצאות די ידועות מראש, את ההצבעות הראשונות עושים באחת השיטות המפורטות למעלה, אבל אז עושים הצבעות בשרשרת, בהן מרימים ומורידים ידיים, והיו"ר קובע האם ההצעה עברה או לא, בלי ממש לספור את הקולות, אלא בהסתמך על מראה עיניו, ותוצאות ההצבעות הראשונות.
- הכלל הוא כי הצבעות בכנסת הן גלויות. עם זאת, במספר מקרים נקבע בחוק, או בתקנון הכנסת, כי ההצבעה היא חשאית. כך, קובע חוק יסוד: נשיא המדינה כי "בחירת נשיא המדינה תהיה בהצבעה חשאית בישיבת הכנסת שנועדה לענין זה בלבד". בחוק יסוד: מבקר המדינה הוראה דומה לגבי בחירתו של מבקר המדינה. בתקנון הכנסת נקבע כי בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים ולוועדות לבחירת דיינים, קאדים וקאדי מדהב יהיו אף הן חשאיות.
[עריכה] ועדות הכנסת
לצד הכנסת פועלות ועדות שונות, המוקמות על ידי הכנסת, והן מהוות מוסדות-משנה של הכנסת המופקדים על עניינים ספציפיים.
[עריכה] ועדות הכנסת הקבועות
| ועדות הכנסת הקבועות |
| ועדת האתיקה - ועדת חוקה, חוק ומשפט - ועדת החוץ והביטחון - ועדת החינוך, התרבות והספורט - ועדת הכלכלה - ועדת הכנסת - ועדת הכספים - ועדת המדע והטכנולוגיה - ועדת העבודה, הרווחה והבריאות - ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות - ועדה לענייני ביקורת המדינה - ועדת הפנים והגנת הסביבה - ועדה לקידום מעמד האישה |
[עריכה] ועדות מיוחדות
- ועדת האתיקה
- ועדת הפירושים
[עריכה] ועדות לעניין מסוים (אד הוק)
- ועדה למאבק בנגע הסמים
- ועדה מיוחדת לנושא בעיית העובדים הזרים
- ועדה לפניות הציבור
- ועדה לזכויות הילד
[עריכה] ועדת הפירושים
ועדת הפירושים דנה בערעורים על הפירוש שנתן יושב-ראש ישיבת מליאה לתקנון הכנסת או לתקדימים. הוועדה מורכבת מיושב-ראש הכנסת ושמונה חברי כנסת שנבחרו על-ידי ועדת הכנסת.
[עריכה] ועדות חקירה פרלמנטריות
רוב ועדות החקירה המוזכרות להלן הינן ועדות אד הוק והן סיימו מכבר את תפקידן, בדרך כלל תוך הגשת דו"ח על תוצאות החקירה לכנסת.
- ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין עצירי המחנה בג'למי (1951)
- ועדת חקירה פרלמנטרית לנושא תאונות הדרכים במדינת ישראל (1987 - 1988)
- ועדת חקירה פרלמנטרית בדבר תקפותה של מכונת פוליגרף (1991)
- ועדת חקירה פרלמנטרית לנושא הנשירה ממערכת החינוך (1993)
- ועדת חקירה פרלמנטרית לנושא המגזר הבדואי בישראל (1994 - 1996)
- ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת רצח נשים על ידי בני זוגן (1995 - 1996)
- ועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת תופעת התרחבות והתגברות האלימות בקרב בני הנוער וכלפי ילדים ונערים (1995)
- ועדת חקירה פרלמנטרית במלאת שנתיים לאסון המכבייה (1999 - 2000)
- ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת יישומו ומימונו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי (1999 - 2000)
- ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה (2000-2005)
- ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין סחר בנשים (2000 - 2002); ועדה נוספת לחקירת הנושא פעלה בשנים (2003 - 2005)
- ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין המצוקה הכספית המתמשכת של הרשויות המקומיות (2000)
- ועדת חקירה פרלמנטרית לנושא משק המים (2001 - 2002)
- ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האלימות בספורט (2001 - 2003)
- ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הפערים החברתיים בישראל (2001 - 2002) (הגישה רק דו"ח ביניים)
- ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא תאונות הדרכים (2002 - 2003)
- ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא גילויי השחיתות בממשל במדינת ישראל (2005 - 2006) (לא הגישה ממצאים)
- ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האירועים שהתרחשו בעמונה (2006) (הגישה רק דו"ח ביניים)
- ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האזנות סתר (הוקמה ב-2006, עדיין פועלת)
[עריכה] משכן הכנסת
- ערך מורחב – משכן הכנסת
בימיה הראשונים קיימה הכנסת את ישיבותיה במספר מקומות בתל אביב: מוזיאון תל אביב, בניין קולנוע "קסם" ומלון "סן-רמו". ב-26 בדצמבר 1949 עלתה הכנסת לירושלים. תחילה קיימה את ישיבותיה בבניין הסוכנות היהודית, והחל מה-13 במרץ ישבה בבית פרומין שבמרכז העיר.
כבר בשנת 1949 דובר על הקמת משכן הכנסת כחלק מקריית הממשלה בגבעת רם. מיקומו בתוך המתחם השתנה בתוכניות השונות, ולבסוף הוחלט ב־1955 שמן הראוי שהוא יהיה לצד קריית הממשלה, במקומו הנוכחי, ולא בתוכה. בתחרות לתכנון המשכן זכתה תוכניתו של האדריכל יוסף קלארווין. הבנייה מומנה מסכום של 1.25 מיליון לירות שטרלינג שהוריש הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ובתהליך התכנון הארוך שותפו אדריכלים נוספים, בהם דב כרמי ובנו רם. עיצוב פנים הבניין הופקד בין השאר בידי דורה גד.
אבן הפינה הונחה ב־14 באוקטובר 1958 במעמד נשיא המדינה יצחק בן צבי, ואלמנת התורם, הברונית רוטשילד. הבניין נחנך ב־30 באוגוסט 1966.
בפתח המשכן ניצבים שער פלומבו, רחבת הטקסים ומנורת שבעת הקנים. במשכן נמצאים אולם המליאה, חדרי הישיבות, טרקלין שאגאל לקבלות פנים, ספרייה, ארכיון, משרדים ואודיטוריום.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 טקסט בוויקיטקסט: חוק יסוד: הכנסת |
||
| טקסט בוויקיטקסט: חוק הכנסת |
- אתר הכנסת
- תמונות ירושלים - הכנסת
- מאמר על הבחירה לחברי כנסת - מאמר מאתר MSN
- הנוכחות בכנסת באתר הכנסת
