חקר ההפרטה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מהיותה של הההפרטה מדינית גורם רב חשיבות בעיצוב החברה והמדינה המודרניות, קיים תחום חקר נרחב העוסק בנושא זה, המכונה חקר ההפרטה. חקר הנושא קודם באופן משמעותי בעקבות התרחבות תופעת הפרטה בשנות ה-80 של המאה ה-20, תקופה בה הפך השימוש במונח לנפוץ.
באופן יחסי לתחומי מחקר אחרים, חקר ההפרטה מושפע ביותר מעמדת החוקר.
רוב מפרסמי הספרות המקצועית בנושא הינם תומכי ההפרטה, בהשפעת הנטייה הכללית של חקר הכלכלה לעבר צמצום מעורבות הממשלה במשק ואימוץ נקודת מבט המעמידה את הרווחיות הכלכלית ככוח מרכזי בתחום זה. הכרעה ערכית זו הביאה לגישה כללית הרואה בהפרטה אמצעי להבראת המשק.
מכון אדם סמית בלונדון הינו מכון המחקר המפורסם ביותר בתחום ומצדד בהפרטה. בין החוקרים המפורסמים התומכים בהפרטה מצויים פיירי, באטלר, סאבאס, פול ופורסיית. מכונים חשובים נוספים התומכים בהפרטה הן The Institute For Saskatchwan Enterprise בקנדה, Reason Foundation, The Heritage Foundation ו- National Center For Policy Analysis בארצות הברית.
קימת ספרות מקצועית דלה של מתנגדי ההפרטה. דוגמה לספרות כזו הינה אסופת המאמרים המפורסמת "הפרטה?", בה מובעת עמדת האיגודים המקצועיים באנגליה בנושא.
למרות העיסוק הנרחב בתחום לא גובשה הגדרה מלאה ומוסכמת של הפרטה מדינית, בשל תפוצתה הרחבה של מגמה זו, והגיוון הרב בה עקב כך. חקר הכלכלה מאופיין, אם כך, בגיוון ובאי-בהירות ביחס למהותה של ההפרטה.
חוקרים מפורסמים שעסקו בגיבוש תאוריה כוללת הינם החוקר השבדי לונדקוויסט, שמביע במאמריו את הקושי בהגדרה אך מציע הגדרה שכזו ושיטות סיווג של הפרטות שונות, והחוקר הבריטי דנליווי, המנתח את תהליך ההפרטה במובנו ההיסטורי ומשווה גישות שונות בהתייחסות להפרטה.
רוב הספרות בתחום עוסקת בחקר מקרה מסוים של הפרטה (לדוגמה: בדיקת הפרטת התחבורה הציבורית על-ידי רות; בדיקת הפרטת החינוך על-ידי לוין), או בהתהליכי הפרטה במדינה מסוימת (לדוגמה: בדיקת ההפרטה בתורכיה על-ידי בילגיק; בדיקת ההפרטה באוסטרליה על-ידי לינדסי).
עיסוק נוסף של חקר ההפרטה הוא שוא הניסיון להתוות דרכים מעשיות להפרטה, ויצירת ספרות עזר למעוניינים בביצועה.
| הפרטה מדינית | הפרטה מוניציפלית | דרכי הפרטה | חקר ההפרטה | הפרטה בישראל |
