טימון מפליוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טימון מפליוס (ביוונית עתיקה: Τίμων, 320 לפנה"ס לערך, פליוס - 230 לפנה"ס לערך, אתונה), פילוסוף יווני קדום, משורר סאטירי ודרשן נודד.
טימון למד פילוסופיה אצל סטילפון ממגארה ואצל פירון מאליס, מייסד זרם הספקנות הפירונית, אשר השפיע עליו עמוקות. לאחר שהתפרסם ואף התעשר ממשרות הוראה ונאום בפומבי בחלדקון, העביר את שארית חייו בעיקר באתונה, שבה מת. הוא חיבר יצירות רבות בפרוזה ובשירה, ביניהן אפוסים, טרגדיות, קומדיות ומחזות סאטיריים, זאת לפי דיווחיו של דיוגנס לרטיוס. מבין יצירותיו שרדו רק קטעים בודדים.
טימון התפרסם בעיקר בזכות שירו סילוי, שיר סטירי במשקל הקסמטר בשלושה כרכים, ששימש גם כפרודיה על האפוסים של הומרוס. בשיר לועג טימון לכל הפילוסופים שקדמו לפירון מאליס על ימרתם ושחצנותם לדעת הכל, בעוד שלמעשה לא ידעו כלום ולא הכירו בחכמה אמיתית כשנתקלו בה. רק מקסנופאנס נחסך הלעג, משום שטימון החשיב אותו לישר ביותר שבין הפילוסופים, ומוצג ב"סילוי" כמי שמוביל בבטחה בתוך רעיונות־העוועים של ההוגים האחרים. את הכבוד הגדול ביותר שומר טימון לפירון, שאותו הוא מכנה בהערצה ה"שמש".
גם מ"סילוי" שרדו רק קטעים בודדים. ביצירה אחרת של טימון, דיאלוג בשם "פיתון" בין טימון ואחד ממוריו בלכתם אל האורקל מדלפי, שגם בו זוכה פירון לכבוד רב. משום שפירון עצמו לא הותיר אחריו שום כתובים, היה טימון לשופרו של פירון והשפיע מאוד על התקבלותה של הספקנות הפירונית.
אין לבלבל בין טימון מפליוס ובין המיזנטרופ טימון מאתונה. בדיווחים אנקדוטליים מאוחרים יותר התאחדו דמויותיהם. טימון זה, בן הכלאיים, שימש השראה למחזהו של ויליאם שייקספיר, "טימון מאתונה", שאין בו הרבה יסודות היסטוריים הקשורים לחיי טימון מפליוס.
