טריסטן דה קונה

טריסטן דה קונה היא קבוצת איים געשיים מרוחקים בדרום האוקינוס האטלנטי, 2816 ק"מ מדרום אפריקה ו-3360 ק"מ מדרום אמריקה. האיים נתונים לחסותן של הטריטוריות הבריטיות מעבר לים של סנט הלנה, הנמצאות 2161 ק"מ מצפון לאיים. שטחם של האיים מורכב מן האי המרכזי, טריסטן דה קונה (98 קמ"ר) וכן ממספר איים בלתי מיושבים: אי אינאקססיבל (Inaccessible Islands מילולית: האי "הבלתי נגיש") וכן איי נייטינגייל והאי גוף (Gough) הנמצא 395 ק"מ מדרום-מזרח לאי המרכזי ואף הוא חלק מקבוצת האיים. איי טריסטן דה קונה הם אחת מן הטריטוריות הנידחות ביותר בעולם.

[עריכה] היסטוריה

איי טריסטן דה קונה נצפו לראשונה בשנת 1506 על ידי הספן הפורטוגזי טריסטאו דה קוניה, למרות שכף רגלו לא דרכה על האיים, הוא קרא לאי המרכזי על שמו, Ilha de Tristao da Cunha אשר מאוחר יותר קיבל גרסה אנגלית כשמו היום. הסקר הראשון של הארכיפלג נעשה על ידי פריגטה צרפתית בשנת 1767. נערכו מדידות לעומק הים סביב האיים וכן נסקר קו החוף. התוצאות פורסמו על ידי ההידרוגרפר של של הצי המלכותי בשנת 1781. בשנת 1810 הגיע לאיים המתיישב הקבוע הראשון, ג'ונתן למברט מהעיר סאלם במסצ'וסטס. הוא הכריז על האיים כרכושו הפרטי וקרא להם "האיים המרעננים". שלטונו של למברט היה קצר, הוא מת בתאונה בשנת 1812.

בשנת 1815 הממלכה המאוחדת סיפחה את האיים באופן רשמי ושלטה עליהם ממושבת הכף בדרום אפריקה. הסיבה העיקרית למהלכם זה של הבריטים היה כדי למנוע מן הצרפתים לעשות שימוש באיים כבסיס לפעולת חילוץ נפוליאון בונפרטה אשר היה כלוא באי סנט הלנה. תפיסת האיים על ידי הבריטים אף מנעה מארצות הברית לעשות שימוש באיים, כפי שעשו בעת מלחמת 1812. נכשלו ניסיונות לבנות יישוב קבע באיי אינאקססיבל.

בול מטריסטן דה קונה

באיים היה מוצב בריטי והאוכלוסייה האזרחית במקום נבנתה לאיטה. ציידי לוויתנים עשו שימוש באיים כבסיס למסעותיהם בדרום האוקינוס האטלנטי. אולם, עם פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869, יחד עם עליית השימוש באוניות הקיטור, הפחיתו את חשיבות האיים והתנועה אליהם התדללה.

בשנת 1867 ביקר באיים הנסיך אלפרד, הדוכס מאדינבורג, בנה השני של המלכה ויקטוריה. שמו של היישוב המרכזי באי, אדינבורג של שבעת הימים, נקרא כך לכבודו. דוכס נוסף מאדינבורג, בעלה של המלכה אליזבת השנייה, ביקר באיים בשנת 1957 כחלק מסיור עולמי על סיפון היכטה המלכותית בריטניה. אחיו הצעיר של הסופר לואיס קרול, הכומר אדוין ה. דודג'סון, שירת כמיסיונר אנגליקני על טריסטן דה קונה.

בצו מלכותי מיום 12 בינואר 1938 , הוכרזו האיים כבני חסות של סנט הלנה. בתקופת מלחמת העולם השניה הצי המלכותי הבריטי הקים באיים בסיס. אונית הוד מלכותו "האי האטלנטי" הוצבה במקום כדי לפקח על תנועות ספינות גרמניות בדרום האוקינוס האטלנטי. בתקופת מלחמת העולם השנייה מונה לכהונתו המינהלן הראשון של האיים, על ידי הממשלה הבריטית. בשנת 1961 אילצה התפרצות הר געש לפנות את כל אוכלוסיית האי, כ-260 במספר, לבריטניה. בהזדמנות זו נחשף לראשונה העולם האקדמאי לניב המיוחד שהתפתח בלשונם של תושבי האי.^[1] בשנת 1963 שבו תושבי האי לביתם. בשנת 2002 ניתן לאיים דגל יחודי משלהם. בשנת 2005 קיבל האי מיקוד דואר משלו (TDCU 1ZZ), זאת כדי להקל על תושביו לבצע הזמנות בדואר אלקטרוני.

[עריכה] פוליטיקה ומשפט

הסמכות השלטונית העליונה באיים היא מלכת אנגליה המיוצגת על ידי המושל של סנט הלנה. כיוון שמקום מושבו הקבוע של המושל הוא בסנט הלנה, מונה לאיים מינהלן המייצג את המושל בשטח האיים. המנהלן ממלא את תפקיד ראש הסמכות השלטונית בשטח והוא מתייעץ עם מועצת האי, בה חברים שמונה מאנשי הקהילה הנבחרים לתפקידם אחת לשלוש שנים ושלושה אשר מונו לתפקיד.

לטריסטן דה קונה מערכת חוקים משלה, אלא שהחוק הנוהג בסנט הלנה הוא שמיושם במקרים שבהם אינו בא בסתירה לחוק המקומי ומתאים לתנאי הארץ ותושביה.

[עריכה] גיאוגרפיה

מפת טריסטן דה קונה

השם "טריסטן דה קונה" משמש כשמו של האי המרכזי ואף כשם הארכיפלג כולו המורכב מן האיים הבאים:

טריסטן דה קונה, האי המרכזי, שטחו 98 קמ"ר
האי "הבלתי נגיש" שטחו 10 קמ"ר (Inaccessible Island)
איי נייטינגייל, שטחם 2 קמ"ר
- האי נייטינגייל (Nightingale Island)
- האי האמצעי (Middle Island)
- אי סטולטנהוף (Stoltenhoff Island)
האי גוף (Gough Island) (91 קמ"ר)

האי "הבלתי נגיש" ואיי נייטינגייל ממוקמים 35 ק"מ מדרום-מזרח לאי המרכזי, בעוד שהאי גוף ממוקם 395 ק"מ בכיוון דרום-דרום-מזרח לאי המרכזי. האי המרכזי הררי למדי. האזור היחיד באי שהוא שטוח יחסית הוא אזור היישוב, אדינבורג על שבעת הימים, השוכן על החוף הצפון-מערבי. הנקודה הגבוהה באי היא פסגת המלכה מרי (2010 מטר מעל פני הים), המתכסה בשלג מדי חורף.

האיים האחרים בקבוצת איים זו אינם מיושבים, פרט לתחנת מזג האוויר על האי גוף. התחנה ובה צוות של שישה אנשים, מופעלת על ידי ממשלת דרום אפריקה מאז שנת 1956. האי גוף הוכרז על ידי ארגון אונסקו כאתר מורשת עולמית, בשנת 1995, בזכות אוכלוסיית בעלי החיים הייחודית הנמצאת עליו. בשנת 2004 החליט ארגון אונסקו להרחיב את ההכרזה אף על האי "הבלתי נגיש" ולצרפו כחלק מאתר המורשת העולמית.

האקלים באי המרכזי ממוזג אך הפכפך מאד, עם שינויים מהירים במזג האוויר. הטמפרטורות נעות בין 4 מעלות בחורף ל-26 מעלות בקיץ. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 1,676 מ"מ.

[עריכה] כלכלה

מקור ההכנסה העיקרי של האי, במטבע זר, הוא ממכירת בולים ומטבעות לאספנים בעולם. התעשיה העיקרית על האי היא חקלאות. רוב תושבי האי מועסקים על ידי הממשלה המקומית ובשאר זמנם עוסקים בדיג ובציד. אזור האיים עשיר מאוד בדגה ועל האיים קיימות מושבות של ציפורי אלבטרוס, פינגווין ועוד. בהתפרצות הר הגעש בשנת 1961 נהרס בית החרושת לשימורי סרטני לובסטר שהיה מקום, אולם הוא נבנה מחדש זמן קצר אחר כך ומעסיק בקביעות מעל 20 מתושבי האי, בעונות הדיג מועסקים במפעל מעל 100 תושבים. לתושבי האי משקי בעלי חיים ויבולי אדמה, בעיקר תפוחי אדמה.

תקציב הממשל באי ממומן מדמי רישיונות לדיג הלובסטר תנועת התיירות באיים מוגבלת מאוד בגלל ריחוקו. אולם, מספר ספינות טיולים מגיעות אל האיים, רובן אינן מורידות נוסעים אל היבשה.

[עריכה] דמוגרפיה

אוכלוסיית האיים היא כ280 איש, רובם יושבים באדינבורג על שבעת הימים (הידועה בפי התושבים כ"היישוב). הדת העיקרית היא נצרות בשניים מפלגיה: אנגליקנית וקתולית. כתוצאה מנישואי קרובים, קיימות מחלות מסוימות באוכלוסייה, כגון גלאוקומה ואסתמה.

נחיתת זרים על האי כרוכה בקבלת אישור מן המינהלן המקומי.

ריחוקם של האיים מקשה על התחבורה אל העולם החיצון. אין באיים שדה תעופה וניתן להגיע אל האיים בספינה בלבד. ספינות דייגים מדרום אפריקה מבקרות באיים באופן קבוע וספינת הוד מלוכתה "סנט הלנה" מקיימת קשר בין האיים לבין סנט הלנה והאי אסנשין.