יום ליום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

לוגו העיתון

יום ליום - הוא שבועון חרדי המופיע משנת 1994 טבעו של העיתון שהוא המלווה ומסקר בעיקר את מפלגת ש"ס- האפוטרופסית שלו- והעומדים בראשה ובעיקר את דעתו של הרב עובדיה יוסף. לפני מספר שנים חווה העיתון משבר שהתבטא בעיקר בהפיכתו מיומון לשבועון, אך עם הזמן חלה התאוששות במצבו של העיתון. היה זה בעיקר על ידי מכירת העיתון למליונר קובי מימון שרכש אותו וממן אותו בין השאר כמחווה מיוחדת למנהיג ש"ס הרב עובדיה יוסף כיום העיתון נחשב כעסק רווחי לכל דבר אך מאידך הוא גם ממשיך ומייצג את הקו של תנועת ש"ס ושל נשיאה הרב עובדיה יוסף שהוא כאמור גם מנחה את העיתון בקוים הכללים. השבועון הוא השני בתפוצתו אחרי משפחה הוותיק. מערכת העיתון נמצאת כיום בפתח תקווה ברחוב הגרניט .

[עריכה] מבנה העיתון

יום ליום נחשב גם לאחד משלושת הבטאונים המפלגתיים הרשמייים היחידים שהם המודיע יום ליום ויתד נאמן

יום ליום נחשב לספינת הדגל של היהדות החרדית הספרדית. עיתון זה, שהתוכן הוא הקובע בו יותר מאשר המראה החיצוני, הוא שופרם המוצהר והרישמי של גדולי התורה במגזר הזה, והם מפרסמים בו מעת לעת את "דעת התורה" שלהם בנושאים שונים ומגוונים ואת קריאותיהם לציבור. העיתון נחשב פוליטי ומפלגתי במוצהר ואינו מסתיר את דעתו, הכפופה לדעת רבניו, בשום סוגיה העולה על הפרק.

מנכ"ל העיתון כיום הוא רונן פרץ, ועורך אותו יצחק קקון. בעיתון מוסף שבו מתפרסמים טורים בנושא אקטואליה וכתבות פוליטיות. בקצה הגיליון - שירים לשבת ומדור תרבות חרדי. מוסף נוסף, "אקטואלי" מכיל כתבות במגוון נושאים ומדורים לנשים ולילדים. בחגים מצורפים לעיתון מוספים נוספים.

לצד מוספי החדשות המופיעים מידי שבוע בשבוע מצורף קונטרס מיוחד הנקרא "עונג שבת" בעריכת הרב משה שפיר. הקונטרס הזה נחשב למוסף התורני הספרדי הנפוץ ביותר. במוסף זה מובעת בדרך כלל דעת עובדיה יוסף ועימו רבנים חשובים אחרים כמו דעת ראשי הישיבות הספרדיים המנחים את הקו של מחנה בני התורה הספרדי או גם בעלי עמדה כמו הראשון לציון הרב עמאר. ב"עונג שבת" כתבות אודות ההווי הספרדי בעולם הישיבות וסקופים הלכתיים. כמו כן מצורף גם מוסף לילדים.

לפני מספר שנים היה העיתון מצוי במשבר כספי אולם מאז שרכש אותו קובי מימון, איש עסקים, נחלץ העיתון מהפסדיו. כ-16,000 עותקים של העיתון מודפסים כיום מדי שבוע, מתוכם כ-11,000 מנויים. השאר נמכרים בכ-700 נקודות מכירה ודוכנים. בשבועות מסוימים מודפסים כ-20,000 עותקים, אז מחולק העיתון בהפצה רווייה באזורים מסוימים כגון: אלעד, בית שמש, ביתר, פ"ת וכדומה. כן ישנם שבועות, שבהם ישנה חלוקה בבתי הספר של רשת החינוך של ש"ס, בכנסים עצרות ועוד.

כמה מוטיבים ביום ליום (המשותפים ברובם גם להמודיע ולעיתונים חרדיים נוספים):

אין מציינים בגלוי מחלוקות פנימיות בזרם הספרדי אך העיתון מהווה זירה חשובה מאין כמותה למאבקי הכח הפנימיים במדרג תארי רבנים , בדיווח או השתקה של פעילות . לעומת זאת נותנים הבלטה יתרה לקריאות תגר של ההנהגה הספרדית על זרמים אחרים.
אין מזכירים פשיעה פלילית. בוודאי שלא מקרי אונס, אך גם לא מעשי שוד וגניבה, אלא במקרים חריגים. נמנעים מאזכור כל דבר הקשור למין (אפילו סרטן השד הוא "סרטן נשים"). דיווחים חדשותיים הקשורים למין מועלמים, מעורפלים או מכונים בשם קוד (בפרשת מוניקה לווינסקי דווח רק אלמנט עדות השקר של ביל קלינטון. מצעד הגאווה בירושלים כונה "אירוע תועבה חמור").
אין תמונות של נשים.
קיים מדרוג של הרבנים לפי חשיבותם המשוערת. מ"מאור ישראל" או "מרן" (כינויו של עובדיה יוסף), ועד "הרה"ג" (הרב הגאון) לאברך כולל מיוחס.
השמטה מוחלטת של התואר "הרב" מרבנים שהוקעו - הרב שלמה גורן למשל.
הציבור הדתי לאומי מכונה פעמים רבות ד"ל בראשי תיבות, בשל משמעות המילה "דל" כעני בדעת ועלוב במעשים.
אין שום אזכור של אירועי ספורט, למעט במאמרים פובליציסטיים הלועגים לעיסוק בו.
אף שהעיתון אינו מופיע ביום העצמאות, אין כל חגיגיות בגיליון המופיע בערב יום זה. מאמר המערכת מוקדש ללעג לחגיגת היום ומגנה אותה כסוג של עבודה זרה.
האינטרנט מכונה "תקשורת ממוחשבת" עקב הסתייגות הרבנים מהשימוש במכשיר.