ביל קלינטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ויליאם ג'פרסון קלינטון

הנשיא ה־42 של ארצות הברית
תחילת כהונה:	20 בינואר 1993
סוף כהונה:	20 בינואר 2001
תאריך לידה:	19 באוגוסט 1946
מקום לידה:	הופ, ארקנסו
הגברת הראשונה:	הילרי קלינטון
מפלגה:	דמוקרטית
סגן נשיא:	אל גור
חתימה:

ויליאם ג'פרסון קלינטון (אנגלית: William Jefferson Blythe III Clinton), המוכר יותר בשם ביל קלינטון, נשיאה ה-42 של ארצות הברית (1993-2001)

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו

ביל קלינטון נולד כפג ב-19 באוגוסט 1946 בעיירה הופ, וגדל בהוט ספרינגס שבארקנסו. שמו, ויליאם ג'פרסון בליית' השלישי, הוענק לו להנצחת אביו הביולוגי ויליאם ג'פרסון בליית' השני, סוכן נוסע שנהרג בתאונת דרכים שלושה חדשים לפני הולדת בנו. קלינטון גודל על ידי אמו ואביו החורג רוג'ר קלינטון, תוך שהוא משתמש בשם המשפחה "קלינטון" אך מבלי לשנות את שם משפחתו באופן רשמי לפני שהגיע לגיל 15. קלינטון גדל במשפחה למודת סערות. אביו החורג היה שתיין ומכור להימורים שנהג לעתים קרובות באלימות כלפי אשתו ולעתים גם בבנו, רוג'ר הבן, שהיה אחיו למחצה של ביל קלינטון.

קלינטון היה תלמיד מצטיין וסקסופוניסט מבטיח. בשלב מסוים אף חשב להקדיש את חייו למוזיקה. במסגרת משלחת נוער התקבל אצל הנשיא קנדי בבית הלבן, אירוע שהוביל אותו לחיים של שירות ציבורי.

[עריכה] תחילת הקריירה

קלינטון הוא בוגר אוניברסיטת ג'ורג'טאון ביחסים בינלאומיים, ושהה באוניברסיטת אוקספורד בבריטניה במסגרת מלגת רודז היוקרתית. למד משפטים באוניברסיטת ייל, שם גם פגש בהילרי רודהם, לימים אשתו (נישאו ב-1975) ואם בתו היחידה צ'לסי (נולדה ב-1980). בשנת 1976, לאחר שנים אחדות של הוראת משפטים באוניברסיטת ארקנסו, נבחר לתובע הכללי של ארקנסו. בשנת 1978, עם הבחרו למושל מדינת ארקנסו, היה למושל מדינה המכהן הצעיר ביותר בארצות הברית. תקופת כהונתו הראשונה כמושל הייתה עמוסת קשיים, בכלל זה מס לא פופולרי על כלי רכב וזעם ציבורי על בריחת אסירים קובניים מבית הכלא. בחירתה של הילרי רודהם לשמור על שם נעוריה עת הייתה הגברת הראשונה של ארקנסו לא התקבלה בעין יפה בארקנסו השמרנית. אחרי תקופת כהונה בודדת הודח קלינטון על ידי יריבו הרפובליקני פרנק וויט (1980).

בהיותו חפשי ממשרה רשמית, התפנה קלינטון לטפל במכשולים שהובילו לכשלונו הפוליטי: טיפח מערכת יחסים עם הקהילה העסקית ושב והתקבל בממסד הפוליטי של ארקנסו. הילרי אימצה את שם המשפחה של בעלה ומילאה תפקיד מסורתי יותר של אשת פוליטיקאי, בה בשעה שבלא יחסי ציבור ביססה את עצמה ככוח פוליטי בזכות עצמה בזכות כישוריה כמשפטנית. בשנת 1982 נבחר קלינטון למושל בשנית ושירת בחמש תקופות כהונה נוספות, עד הבחרו לנשיא בשנת 1992.

כניסתו הראשונה של קלינטון לפוליטיקה ברמה ארצית הייתה בשנת 1988, עת הוזמן לשאת דברים בוועידת המפלגה הדמוקרטית ולהציג את מייקל דוקאקיס, מועמדה לנשיאות. נאומו של קלינטון, שתוזמן לרבע השעה האחרונה של הוועידה הפך לכשלון מהדהד, בעקבות דבריו המשמימים של קלינטון שארכו למעלה מכפליים הזמן שהוקצה להם.

על אף מכשול זה, התכונן קלינטון להתמודדות במירוץ לנשיאות של שנת 1992 מול הנשיא המכהן, ג'ורג' בוש (האב). בתקופה שלאחר מלחמת המפרץ הראשונה נדמה היה כי נצחונו בבחירות של הנשיא בוש מובטח, ולפיכך נמנעו מספר מועמדים דמוקרטיים בולטים מלהתמודד.

מועמדותו כמעט נקטעה באיבה כאשר צעירה מארקנסו בשם ג'ניפר פלאוורס טענה שהיה לה רומן איתו. אולם ראיון משותף של בני הזוג קלינטון בתוכנית 60 דקות של CBS בו הם הודו ב"קשיים בחיי הנישואין" והילרי עמדה לצידו, החזיר אותו למרוץ. בבחירות המקדימות הוא הגיע במקום שני קרוב, אחרי פול צונגס ממסצ'וסטס השכנה, והוכתר בתואר "the comeback kid". בעקבות ה"מומנטום" שהוא צבר מניו המפשייר הצליח לזכות במינוי המפלגה הדמוקרטית לנשיאות.

קלינטון בחר בסנטור אל גור להיות מועמדו לתפקיד סגן נשיא. בתחילה עוררה בחירה זו ביקורת מצד יועציו, הואיל ומוצאו של גור ממדינת טנסי הגובלת בארקנסו, בעוד שבדרך כלל נהוג לבחור מועמד לסגן הנשיא שמכסה אזורים בהם המועמד לנשיאות חלש. אך בדיעבד נחשב מינוי זה כמינוי מוצלח שתרם לניצחון בבחירות הכלליות.

[עריכה] כהונתו כנשיא

משפחת קלינטון מגיעה לבית הלבן, 1992

קלינטון זכה בבחירות שנערכו בשנת 1992, כאשר התמודד מול הנשיא בוש ומול המועמד העצמאי רוס פרו, תוך התבססות על מצע השם דגש על נושאי פנים, וביחוד על ההאטה בכלכלה בתקופה שקדמה לבחירות.

במהלך תקופת הבחירות הדגישו יריביו של קלינטון ענייני אישיות ואופי לרבות התחמקותו של קלינטון מגיוס בזמן מלחמת וייטנאם ותשובתו התמוהה לגבי שימוש במריחואנה ("לא שאפתי לריאות"). כן הועלו האשמות לגבי היותו רודף שמלות ומעורבותו בעסקים מפוקפקים. הגם שפגמים אלה לא הובילו לתבוסתו של קלינטון, הרי שהם הזינו אופוזיציה חריגה בנמרצותה לקלינטון בקרב מתנגדים שמרניים רבים כבר מתחילת כהונתו.

בחירתו קטעה רצף של 12 שנים של שליטה רפובליקנית בבית הלבן. בחירות אלה גם הביאו את הדמוקרטים לשליטה מלאה בכל שלוחות השלטון הפדראלי (שני בתי הקונגרס) לראשונה מאז ימיו של ג'ימי קרטר.

מייד עם כניסתו לתפקיד, קיים קלינטון את הבטחתו מתקופת מסע הבחירות וחתם על "החוק לחופשה עקב אירועים משפחתיים ובריאותיים", חוק שחייב מעסיקים גדולים לאפשר לעובדים לקחת חופשה ללא תשלום בנסיבות של מקרה חירום משפחתי או רפואי. בניגוד לפופולריות שהביאה לו החלטה זו, גרר חוסר נכונותו לממש את הבטחתו לאפשר להומוסקסואלים מוצהרים לשרת בזרועות הצבא ביקורת הן משמאל (על היותו הססן יתר על המידה בקידום זכויות ההומוסקסואלים) והן מימין (על חוסר רגישותו למסורת הצבאית). לאחר דיונים ממושכים הסכימו קלינטון והפנטגון על מדיניות של התעלמות (Don't ask, don't tell) ביחס לעדפותיהם המיניות של מגוייסים, מדיניות שמקויימת הלכה למעשה עד היום.

לאורך שנות התשעים, התאפיין שלטונו של קלינטון בצמיחה כלכלית יציבה, ירידה באבטלה והתעצמות ההון באמצעות התחזקות שוקי המניות. תרומתו של קלינטון לקידום תמורות אלה נתונה לוויכוח: חלק משמעותי מהתרומה ניתן לייחס לקונגרס ולנגיד הבנק המרכזי, אלן גרינספן, אשר מונה עוד בתקופת רייגן אך קלינטון האריך את כהונתו, כמו גם התפתחות תנאים טכנולוגיים ואקלים כלכלי כלל עולמי שהקשר בינם לבין קלינטון רופף.

מקץ שנתיים לכהונתו, הביאו בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס לאיבוד הרוב הדמוקרטי בשני בתי הקונגרס גם יחד לראשונה מזה 40 שנה, הפסד שמיוחס לכשלון התוכנית ליצור מערכת ביטוח בריאות מקיפה, תוכנית שקודמה על ידי הגברת הראשונה, הילרי קלינטון.

לאחר הבחירות של 1994, הופנה אור הזרקורים אל "החוזה עם אמריקה", מסמך שהובל על ידי יו"ר בית הנבחרים החדש, הרפובליקני ניוט גינגריץ', מעין מצע בחירות שהבטיח העברה של "רפורמות שמרניות" לחישוק מוסד הנשיאות בנושאי תקציב ומסים. הנשיא קלינטון והקונגרס הרפובליקאי התקוטטו בנושאי תקציב, שגרמו לשיתוק בפעולות הממשלה. שיתוק זה דוקא פגע ברפובליקנים והעלה את הפופולריות של קלינטון. שיפור דרמטי ביחס הציבור אל קלינטון חל בזכות תגובתו לפיצוץ בניין הממשל הפדרלי באוקלהומה סיטי ב-19 באפריל 1995.

בבחירות של 1996 נבחר קלינטון מחדש בהפרש ניכר וגבר על יריבו הרפובליקני בוב דול, אך הרפובליקנים שמרו על שליטתם בקונגרס (הגם שהפסידו כמה מושבים). קלינטון היה הנשיא הדמוקרט הראשון שזכה לכהן שתי קדנציות מלאות מאז הנשיא רוזוולט.

קלינטון פיתח יחסי עבודה קרובים עם טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה שנבחר בשנת 1997, וגילה עניין אישי בסכסוך בצפון אירלנד. בתקופת כהונתו אף ביקר באירלנד שלוש פעמים לצורך קידום השלום. קלינטון היה שושבין בהנעת התהליך שהוביל לפירוק מחתרת ה-IRA מנשקה ב-23 באוקטובר 2001.

מלבד תהליכי השלום עמד קלינטון מאחורי שיגור כוחות אמריקאים להתערבות במשבר בקוסובו שבבלקן ובסומליה. ב-1998 הוא הורה לתקוף בטילי שיוט כוחות של אל-קעידה באפגניסטן, בעקבות הפיגועים שלהם בשגריריות האמריקאיות בקניה וטנזניה.

בשנת 1999, יחד עם הקונגרס הרפובליקני, הציג תקציב מדינה מאוזן, לראשונה מאז שנת 1969.

על יחסו לישראל ראו בהמשך קלינטון וישראל.

[עריכה] אישיותו ודעותיו

הנשיאים לשעבר בוש וקלינטון במשחק הסופרבול, 2005.

בהיותו הנשיא הראשון לדור הבייבי בום, נתפס קלינטון כמסמן את פער דורות לעומת הנשיאים שקדמו לו והוא נחשב לנשיא שמגלם בסגנונו אופי לא רשמי ועממי של נשיא. בסגנון הרטורי הקליט שלו והשימוש החלוצי שעשה בסמלי תרבות הפופ במהלך הקמפיין שלו, נודע קלינטון, לעתים קרובות לשלילה, בתור "נשיא ה-MTV", כינוי שהודבק לו לאחר הופעתו ב-MTV במהלך מסע הבחירות שלו. על אף שהופעה זו סייעה לו לזכות בתמיכתם של בני דור ה-X, גררה ההופעה ביקורת נרחבת על הראוותנות וחוסר הענייניות שבה.

מעמדה החזק של הילרי קלינטון בממשל משך אל עבר הגברת הראשונה מידה של ביקורת שלא נרשמה מאז ימיה של אלינור רוזוולט בתפקיד. אנשים רבים זיהו בזוג שותפות פוליטית שטרם נודעה כמותה. המבקרים בחרו להשוות אותם לחואן ואויטה פרון בארגנטינה. הועלתה אף טענה שהילרי, ולא הנשיא, היא הדומיננטית מבין השניים בשותפות זו.

אנשים בעלי השקפה חברתית שמרנית נרתעו מהיותו של קלינטון היפי בתקופת בחרותו (על אף שהמיליה ההיפי בוודאי לא היה רואה אותו ככזה). קלינטון לא זכה לתמיכה מציבור שראה בו משתמט פחדן. קלינטון התחמק מגיוס בזמן לימודיו בחו"ל בתקופת מלחמת וייטנאם. התירוץ התמוה של קלינטון בנוגע לנסיונו עם מריחואנה ("לא שאפתי לריאות") החליש יותר את תדמיתו בקרב השמרנים. בנוסף לכל אלו עלו מידי פעם שמועות על היותו "רודף שמלות". מספר נשים כמו פאולה ג'ונס, ג'ניפר פלאוורס וקתרין וילי טענו כי קלינטון שכב איתן במהלך נישואיו להילרי קלינטון. האשמות אלו, בצרוף העמידה שלה לצידו תוך הסתייגות ממעשיו, חיזקה את התדמית הציבורית של הזוג כנשואים למטרות רווח פוליטי.

קלינטון היה שמרני יותר ממועמדים דמוקרטיים קודמים לנשיאות בנושאים רבים ותמך בעונש מוות, בעוצר לילה לקטינים, בתלבושת אחידה בבתי ספר ובנושאים אחרים למגינת לבם של תומכי זכויות הנוער, ואף הרחיב בצורה משמעותית את המלחמה בסמים בתקופת כהונתו. למרות זאת, הוא לא הצליח לשנות המוניטין שיצא לתקופת כהונתו בתודעתם של יריביו.

במהלך תקופת כהונתו השנייה, העיבה פרשת מוניקה לוינסקי. במהלך פרשה זו נתפס קלינטון משקר אל מול פני האומה בהכחישו קשר מיני עם לוינסקי. לאחר הכחשתו הוכח כי הם קיימו מגע מיני אוראלי. פרשה זו זיעזעה את הגורמים השמרנים בארצות הברית ונעשה נסיון להדיח את קלינטון מתפקידו כנשיא בעקבות העובדה ששיקר בשבועה לגבי היחסים שלו עם מוניקה לוינסקי. ניסיון זה לא צלח וקלינטון המשיך את כהונתו עד סופה.

[עריכה] קלינטון וישראל

קלינטון היה מבין הנשיאים האמריקניים האהודים ביותר בישראל, כמו גם מהמעורבים ביותר בענייני ישראל והתהליך המדיני.

קלינטון נודע ביחסו החם ליהדות ולישראל. מספרם הרב של העוזרים והיועצים היהודיים שלו גרם להרמת גבות בחלק מהחברה האמריקנית. בתקופת מערכת הבחירות סיפר שהוא מחוייב לישראל ולביטחונה בגלל הבטחה שלו לכומר המנוח שלו שהוא לעולם לא ינטוש את ישראל.

במהלך כל שמונה שנות כהונתו היה קלינטון מעורב מאוד בתהליכים המדיניים במזרח התיכון. עם תחילת כהונתו נחתם בבית הלבן הסכם אוסלו. למרות שממשלו לא היה מעורב במגעים לקראת ההסכם, קלינטון אימץ את התהליך בחום, והבטיח לערוב לבטחון ישראל אם היא תיקח סיכונים למען השלום. בהמשך השתתף בגיבוש הסכם השלום בין ישראל לירדן, ואף השתתף בטקס החתימה על ההסכם, שנערך ב-26 באוקטובר 1994 במעבר הגבול החדש שבין ישראל לירדן, מצפון לאילת. לאחר טקס החתימה ביקר קלינטון גם בתל אביב.

את אהדת הקהל בישראל קיבל קלינטון לאחר רצח יצחק רבין. הוא היה המנהיג הראשון שעלה לשידור עוד בערב הרצח והספיד את רבין. במהלך הנאום הוא אמר בעברית "שלום חבר", סיסמה שהפכה לסמל של האבל על רצח רבין. קלינטון השתתף בהלוויתו של רבין בירושלים, ובהספדו אף חיבר בין הרצחו של יצחק רבין לעקידת יצחק שהייתה בפרשת אותו שבוע.

אחרי רצח רבין הגביר קלינטון את מעורבותו בתהליך השלום. עם פרוץ אירועי מנהרת הכותל בספטמבר 1996, מיהר לזמן אליו את בנימין נתניהו ויאסר ערפאת, בשביל להרגיע את המצב, אף על פי שהיה זה ערב הבחירות לנשיאות. באוקטובר 1998 זימן שוב את נתניהו וערפאת, והביא לחתימת הסכם ואי.

הוא כינס את ועידה נוספת בואי בהשתתפות אהוד ברק ושר החוץ הסורי פארוק א-שראע, אולם ועידה זו נכשלה להביא הסכם ישראלי סורי, כמו גם פגישתו עם חאפז אל-אסד.

ביולי 2000 כינס קלינטון את ועידת קמפ דייוויד השנייה על פי בקשת אהוד ברק ולמורת רוחו של יאסר ערפאת. אולם בוועידה נכשל הנסיון להגיע להסכמה על הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים. הוועידה נכשלה.

באוקטובר באותה השנה פרצה אינתיפדת אל-אקצה. גם אחרי פרוץ האינתיפאדה ניסה קלינטון לתווך בין הצדדים, והציע את מתווה קלינטון להסדר קבע, אולם נצחונו של ג'ורג' בוש בבחירות שמו קץ ליוזמה.

במרץ 1996, לאחר גל פיגועי ההתאבדות שארע בתחילת החודש בישראל, בא לביקור שלישי בארץ, בתום "ועידת עושי השלום" בשארם א-שייך, ביקור שנועד לסייע לשמעון פרס במערכת הבחירות. ביקור רביעי היה בדצמבר 1998, אחרי חתימת הסכם ואי, בו ביקר בישראל וברצועת עזה שם התארח בישיבת המועצה הלאומית הפלסטינית שאישררה את ביטול סעיפי האמנה הפלסטינית שקראו להשמדת ישראל.

לאחר סיום כהונתו כנשיא הוא ביקר בישראל כמרצה בכנס של חברה מסחרית בתל אביב, בחגיגות יום ההולדת השמונים לשמעון פרס וכאורח הכבוד בעצרת שנערכה לציון עשר שנים לרצח רבין.

[עריכה] סרטים וספרים בעקבות

הסרט "צבעי השלטון" בו מגלמים ג'ון טרבולטה ואמה תומפסון את בני הזוג קלינטון, מנסה לשחזר את המירוץ לנשיאות של שנת 1992 של ביל קלינטון. בסרט מוצג קלינטון כאדם אנושי שבין היתר מתנגד למירוץ נגטיבי והכפשת יריבים, וכאדם חלש אופי שנכנע ליצריו, ומותיר לאחרים לנקות את מחדליו.