עובדיה יוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הרב יוסף בדרשתו השבועית בשכונת הבוכארים

הרב עובדיה יוסף (נולד ב-י"א בתשרי ה'תרפ"א, 1920), מנהיג רוחני ופוליטי בישראל ומגדולי פוסקי ההלכה בדורות האחרונים. כיום מחשיבים אותו רבים לבכיר הרבנים בעולם היהודי, המוסמך להביע דעת תורה, והוא זוכה לתארים "פוסק הדור", "גדול הדור" ו"מרן". בניו של הרב משמשים כמורי הוראה גדולים, הרב יצחק יוסף הוציא את סדרת ספרי ההלכה ילקוט יוסף ומשמש כראש ישיבת חזון עובדיה, הרב דוד יוסף הוציא לאור את ספרי הלכה ברורה ועומד בראש כולל יחוה דעת והרב אברהם יוסף המשמש כיום כרבה הראשי הספרדי של העיר חולון.

[עריכה] ביוגרפיה

הרב עובדיה יוסף נולד בבגדד בשם עבדאללה עובדיה כבכור למשפחת עובדיה, שעלתה לארץ בעודו ילד בגיל 4. מנעוריו התבלט בגאונותו ובלהיטותו לתורה. בגיל 12 הועבר ללמוד בישיבה גבוהה, ישיבת פורת יוסף ושנתיים לאחר מכן כבר סיים את הש"ס. עם נישואיו שינה את שם משפחתו ליוסף. בגיל 20 הוסמך לרבנות ודיינות על יד הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. לפני קום המדינה, בהיותו בן 26, הוזמן למצרים על ידי הרב אהרון שוויכה, לשמש שם כרב בישיבת אהבה ואחווה, וכראש אבות בתי הדין במצרים. הוא שהה במצרים שלוש שנים, גם תוך כדי מלחמת העצמאות. הוא סירב להיעתר לדרישת השלטונות לדבר סרה במדינת ישראל.

מששב לארץ שימש כדיין בביה"ד האזורי בפתח תקווה בהרכבו של הרב ראובן כץ והרב ישעיהו משורר (1951-1952, 1957-1958), ואח"כ בביה"ד האזורי בירושלים (1958-1965). ב-1965 היה לחבר בית הדין הרבני הגדול. מ-1968 שימש רב ראשי בתל אביב. יצירתו התורנית שו"ת יביע אומר זיכתה אותו בשנת 1970 בפרס ישראל לספרות תורנית. בטקס הענקת הפרס סרב ללחוץ את ידה של ראש הממשלה גולדה מאיר כיוון שהיא אישה ודבר זה מנוגד להלכה. דבר זה הוביל לסערה ציבורית והיו שקראו לשלול ממנו את הפרס.

ב-1973 נבחר לראשון לציון, במקומו של הרב יצחק נסים. הבחירות נערכו בהתאם לחוק חדש אשר הגביל את כהונת הראשון לציון לעשר שנים ומנע מהרב נסים להתמודד לכהונה נוספת. חוק זה עמד בסתירה למנהג הרווח ביהדות על פיו רב נבחר לכל ימי חייו. הסכמתו של הרב יוסף להתמודד בנסיבות אלו נחשבה בעיני מקורביו של הרב נסים כהדחה שגררה טינה ארוכת שנים. הרב יוסף כיהן לצדו של הרב שלמה גורן, וגם יחסיו איתו היו מעורערים. מועצת הרבנות הראשית נשלטה בידי הרב גורן ולתקופת זמן מה אף החליט הרב יוסף שבשל כך אין טעם שיגיע לדיוניה כלל. בלחצם של החוגים החרדים הביע הסתייגות מפסק דין האח והאחות, אחר שבתחילה בירך עליו. בעקבות מלחמת יום הכיפורים נושא העגונות תפס חלק נכבד בפסיקותיו של הרב יוסף כראש אבות בתי הדין; ואז ניכר כוח דהיתרא שלו, בצירוף ספקות שונים ובבקיאות בספרות האחרונים הענפה.

בשנת 1983, עם תום הקדנציה שלו, נאלץ לעזוב את כהונתו בתפקיד הראשון לציון, והכהונה הועברה לרב מרדכי אליהו, למרות שהיו שקיוו שהחוק ישונה שוב כדי לאפשר את המשך כהונתו. מהלך זה גרם למתח ועוינות בין מחנות הרבנים; כפי שהיה בחילוף בין הרב נסים לרב יוסף. לאחר שסיים את תפקידו המשיך לכהן כדיין בבית הדין הרבני הגדול. במהלך כהונתו כדיין, החל לפעול גם ב"מועצת חכמי התורה" שהנחתה את מפלגת ש"ס. כנגד מצב זה, של פעילות פוליטית על ידי דיין בבית הדין הרבני, הגישו חברי הכנסת יוסי שריד ויאיר צבן עתירות לבג"ץ, אשר קבע כי אין זה ראוי שדיין יעסוק גם בפעילות פוליטית. בעקבות פסק דין זה פרש הרב יוסף מתפקידו כדיין, בספטמבר 1986.

באפריל 2005 פורסם כי חברי החזית העממית לשחרור פלסטין תיכננו להתנקש בחייו של הרב יוסף. ניסיון ההתנקשות סוכל על ידי השב"כ.

[עריכה] דרכו הפוליטית

היכרותו עם אריה דרעי, אברך מישיבת חברון שבא לעזור לילדיו בלימודיהם בתלמוד, הובילה למפנה דרמטי בפעילותו. בסיועו הקים את מפלגת ש"ס, שהשפעתה הלכה וגדלה בשנים שלאחר מכן. יחד עם הקמת ש"ס עמד הרב יוסף בראש מהפכה חינוכית, כשייסד את רשת "אל המעיין" המנחילה ערכי דת חרדיים לילדים ממוצא מזרחי. במוסדות אלו ובציבור אוהדי ש"ס בכלל, ההערצה לרב יוסף מגיעה לממדים גדולים.

עם הגידול בכוחה של ש"ס, הרב יוסף הגיע למעמד פוליטי ששום מנהיג דתי אחר במדינת ישראל לא הגיע אליו לפני כן, בהיותו פוסק יחידי בש"ס. כאשר נאות לתת את ידו לממשלת רבין ב-1992, נוצר קרע בינו לבין החרדים האשכנזים, שכעסם לא יצא על פשרנותו המדינית אלא על שיתוף הפעולה בין ש"ס לבין מפלגת העבודה ומרצ. מאז ועד הקמת ממשלת הליכוד-שינוי ב-2003, היה לאחד מהאנשים המשפיעים בישראל.

דעתו מובעת בעיקר בעיתון יום ליום האמון על השקפתו של הרב יוסף ומתנהל על פיה באופן עיקבי, גם מאמרי ההלכה וההשקפה שלו באים לידי ביטוי בייחוד בגליון עונג שבת שהוא המוסף התורני של יום ליום הוא מופיע בציבור בכנסים של תנועת ש"ס, ובבית הכנסת "היזדים" בירושלים במוצאי שבתות, ובישיבת אור החיים. דרשותיו עוסקות בהלכה, אך לעתים הוא מזכיר ענייני פוליטיקה, בדרך כלל בלשון בוטה וחריפה. מקצת מאמרותיו: "צריך לעשות משתה ביום שתמות" על שולמית אלוני, ו"ארור המן, ארור יוסי שריד", הביאו אותו אל סיפה של חקירה פלילית והתבטאויות חריפות נוספות שלו נגד אישי ציבור ופוליטיקאים הופיעו בעיתונות ובתקשורת, וזכו לפרסום רחב [1]. בן השאר איחל הרב יוסף לאריאל שרון ש"יקבל מכה וימות" ולאחר מכן נאלץ להתנצל על כך. היועץ המשפטי לממשלה החליט לבסוף לא לפתוח חקירה פלילית נגד הרב, כי מדובר באיחול למות ראש הממשלה ולא לקריאה לאלימות [2].

החלטתו של הרב יוסף להתנגד לפיזור הכנסת החמש עשרה, בשל אי רצונה של ש"ס לסכן את שבעה עשר המנדטים שלה, הובילה לפרישתו של בנימין נתניהו מההתמודדות על ראשות הממשלה וסללה את הדרך לבחירת שרון בבחירות המיוחדות. אף על פי כן, בעקבות חבירת שרון לשינוי נקרע קרע בין השניים, והרב יוסף השתמש בדרשותיו בביטויים קשים כנגד שרון [3] (וחזר בו לאחר שנמתחה עליו ביקורת). במסגרת התנגדותו לתוכנית ההתנתקות אמר הרב יוסף שהוריקן קתרינה הוא עונש על תמיכת ג'ורג' בוש בתוכנית.

[עריכה] פסיקותיו ההלכתיות

פעילותו ההלכתית של הרב יוסף מתאפיינת בנסיונו לאכוף קודקס הלכתי אחיד על כל הספרדים (יוצאי ספרד וארצות האיסלאם). הוא שואף לבטל מנהגים מקומיים ולהחליפם במסורת הספרדית הארץ ישראלית כפי שגובשה בידי "מרן השולחן ערוך", הרב יוסף קארו, על ידי אימרתו החוזרת ונשנית בדרשותיו: "קבלנו הוראות מרן". יומרה זו הביאה עליו את מחלוקתם של רבנים בני מרוקו, עיראק וארצות מזרח אחרות המנסים לשמר את מסורותיהם. ישנם חוקרים הסוברים כי לדעת הרב יוסף אף האשכנזים בארץ צריכים לנהוג על פי פסיקת "מרן השולחן ערוך" או לפחות "יכולים" לסמוך עליו אפילו להקל, כיוון שהוא מרא דאתרא בארץ ישראל, וכן אמר זאת בדרשותיו כמה פעמים.

בנושאי עגונות בולט הרב עובדיה בנטייתו להקל. על פי שיטתו כמעט כל חתונה בין בני זוג חילונים ניתן לבטל בשעת הצורך, שכן כמעט תמיד העדים בחתונות אלו אינם שומרי מצוות, ולכן על-פי ההלכה אינם יכולים להעיד.

גם בנושאים אחרים ממשיך הרב יוסף מסורת מזרחית של "קולא". "ילקוט יוסף" על הלכות שבת, שנכתב על ידי בנו הרב יצחק יוסף על פי פסיקותיו ומקובל על החרדים המזרחיים, מקל כמעט בכל הלכה לעומת מקבילו הפופולרי בין החרדים האשכנזים, "שמירת שבת כהלכתה".

יוצאת דופן היא התנגדותו החריפה לחבישת פאות נוכריות (בקרב חסידי חב"ד ורוב החרדים הליטאים מקובלת הפאה ללא עוררין).

הרב עובדיה לא מרבה להתבטא בענייני קבלה ונמנע מלעסוק במאגיה, בניגוד לרבים מהרבנים התומכים בש"ס. עם זאת, אחת מאמרותיו המפורסמות והשנויות במחלוקת היא שקורבנות השואה נדונו לגורלם הקשה בשל היותם גלגולי נשמות חוטאות.

בנושא המדיני סבור הרב יוסף שאין מניעה למסור שטחי ארץ ישראל בתמורה לשלום אמת, שכן פיקוח נפש גובר על שיקולי קדושת הארץ. היא הביאה אותו לשתף פעולה עם ממשלת רבין ועוררה עליו את חמת זעמם של המתנחלים, אך לאחר כישלון הסכמי אוסלו, חלה הקשחה בעמדותיו המדיניות של הרב. הרב יוסף התנגד לתוכנית ההתנתקות מאחר שסבר שהיוותה סכנת נפשות. באופן יוצא דופן השתתף בעצרת בכותל שהתקיימה במחאה כנגד התוכנית. בהקשר זה טען הרב יוסף כי ההוריקן קתרינה היה עונש לאמריקנים על שנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש "עודד את שרון שיגרש את גוש קטיף".

בקרב כמה חוגים חרדיים אשכנזיים מובילים מורגשת לפעמים זלזול-מה ביצירתו של הרב יוסף, וזאת בשל תפיסתם את סוג יצירתו של הרב יוסף, כמסכמת יותר מאשר כמחדשת, ובשל העדפתו את הבקיאות על פני הפילפול (העדפה שנבעה ממסורת פסיקה שונה מהמקובל אצל הפוסקים האשכנזים, ובהקדמה לספרו יביע אומר הוא תוקף בחריפות רבה את שיטת הלימוד האשכנזית). אף על פי כן, אין חולק על שליטתו בספרות ההלכתית והאגדית לדורותיה, הניכרת במראי המקומות הרבים שאליהם הוא מפנה בכל אחת מתשובותיו.

[עריכה] יחסו למערכת המשפט בישראל

בהתאם לגישה המקובלת בהלכה, שלל הרב יוסף פנייה למערכת בתי המשפט בישראל, ואף פעל לא מעט בהסברה בנושא:

"ודע כי אף על פי שהסמכות החוקית כיום מטעם הממשלה לדון היא לבתי המשפט החילוניים והשופטים שם יהודים הם, עם כל זה ברור על פי דין תורתנו הקדושה - התובע את חבירו בבתי משפט שלהם גדול עוונו מנשוא, והוא בכלל מה שפסקו הרמב"ם והשולחן ערוך, שכל הדן בערכאות [בתי משפט] שלהם הרי זה רשע וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו".

הרב יוסף לא הסתפק בדבר הלכה זה, ובפברואר 1999 התבטא בחריפות נגד בית המשפט העליון:

"אלו קוראים את עצמם בית משפט עליון? לא שווים. בבית משפט תחתון צריך לשים אותם. הם, בשבילם ברא את כל הייסורים שבעולם. כל מה שישראל סובלים, רק בשביל הרשעים האלה. ריקים ופוחזים. שיפחה כי תירש גבירתה. מה הם יודעים? ילד שלנו בן 8-7 שנה יודע ללמוד יותר טוב מהם ללמוד תורה. אלה שמו אותם בבית משפט עליון. מי בחר בהם, מי עשה אותם שופטים, אלא שר המשפטים, צר ואויב הוא אהב אותם והוא המליץ שצריכים לבוא אצל הנשיא והנשיא שם אותם שופטים. מה, עשו בחירות? מי אמר שהעם רוצה כאלה שופטים רשעים כאלה. כולם סוררים ומורים. אין להם לא דת ולא דין. כולם בועלי נידות. כולם מחללי שבת. אלה יהיו השופטים שלנו? עבדים משלו בנו".

בעקבות התבטאות זו עתרה התנועה למען איכות השלטון בישראל לבג"ץ, בתביעה שיורה להעמיד לדין את הרב יוסף. בג"ץ דחה את העתירה [4], בהסתמכו על עקרון חופש הביטוי, אך מתח ביקורת חריפה על דבריו של הרב יוסף. הנשיא אהרן ברק כתב בפסק דינו:

"דבריו של הרב עובדיה יוסף, קשים הם. תוכנם של הדברים פוגע. הוא פוגע במעמדו של הרב עובדיה יוסף עצמו. הוא פוגע באמון ציבור תומכיו בבית המשפט. לא כך מתבטא גדול בתורה ומנהיג פוליטי. לא זהו המסר שדיין לשעבר - המבין והיודע את מורכבותו של התפקיד השיפוטי - צריך להעביר לקהל המתדיינים".

[עריכה] התייחסות סאטירית אליו

מעמדו הבולט של הרב יוסף בהנהגתה של מפלגת ש"ס הפכו אותו לדמות פופולרית בתוכניות סאטירה בטלוויזיה, כגון "החרצופים", "רק בישראל" ו"ארץ נהדרת", המתייחסות באופן סאטירי להתבטאויותיו החריפות ולאופן דיבורו. תוכניות אלה מתייחסות להתבטאויות פוליטיות של הרב יוסף, ומתעלמות כליל מדמותו כפוסק הלכה. לרבים מהצופים מידע סאטירי זה משקף את מלוא ההיכרות שלהם עם הרב יוסף.

קריאתו של הרב לכתב הערוץ הראשון ניצן חן, "תצא בחוץ", ב-17 במרץ 1999, בעקבות פרשת דרעי, קיבלה הד נרחב בציבור הרחב והפכה למטבע לשון הומוריסטית.

[עריכה] משפחתו

הרבנית מרגלית יוסף - אשתו של הרב, לאחר פטירתה הוקם סניף גמ"ח על שמו "מרגלית אם בישראל".

בניו:

בתו, הרבנית עדינה בר שלום (אשתו של הרב עזרא בר שלום, דיין בבית הדין הרבני הגדול) - מקימת המכללה החרדית הראשונה
הרב אברהם יוסף - הרב הראשי של חולון.
הרב יצחק יוסף - מחבר "ילקוט יוסף", וראש ישיבת "חזון עובדיה".
הרב יעקב יוסף - ראש ישיבת "חזון יעקב" ומלמד במוסדות חוט של חסד.
הרב דוד יוסף - ראש כולל "יחוה דעת", מחבר ספרי הלכה ברורה ורבה של שכונת הר נוף בירושלים.
הרב משה יוסף - בן הזקונים של הרב וראש ישיבת "מאור ישראל".
הרב מרדכי טולדנו - נשוי לבתו של הרב עובדיה, ראש בית מדרש "יביע אומר".

[עריכה] ספריו

שו"ת יביע אומר - ספר השו"ת המרכזי של הרב (עשרה כרכים).
שו"ת יחוה דעת - שאלות ותשובות שנשאל הרב בקול ישראל (ששה כרכים).
חזון עובדיה - שו"ת על הלכות פסח ופירוש על ההגדה של פסח (שני כרכים),

ימים נוראים
סוכות
פורים + פירוש על מגילת אסתר ועל הפיוט מי כמוך ואין כמוך
פסח
יום טוב + הלכות חול המועד, חג השבועות ועירוב תבשילין
חנוכה + הלכות ראש חודש וברכת הלבנה
ט"ו בשבט + הלכות ברכות

לוית חן - על הלכות שבת על סדר שו"ע.
טהרת הבית - שלושה כרכים על הלכות נידה.
מאור ישראל - שני כרכי פירושים על הש"ס, כולל ביאורים וחידושים על סדר מועד ומסכת ברכות.
מאור ישראל - טבעת המלך - על משנה תורה להרמב"ם.
הליכות עולם - הערות והשגות על ספר ההלכה "בן איש חי" של הרב יוסף חיים מבגדד (שמונה כרכים).
ענף עץ אבות - על פרקי אבות.
אור שרה - הערות על ה"בן איש חי", לוקטו על ידי יוסף חי.
כף החיים - הרב עובדיה יוסף השלים את כתיבת הספר (חלק יורה דעה) על פי בקשת נכדו של כף החיים.

[עריכה] לקריאה נוספת

רונן קדם ושאול מייזליש, הרב עובדיה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002.
ניצן חן ואנשיל פפר, מרן - עובדיה יוסף, הביוגרפיה, הוצאת כתר, 2004.
צבי אלוש ויוסי אליטוב, בן פורת יוסף - חייו, משנתו ומהלכיו הפוליטיים של הרב עובדיה יוסף, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2004.
בני לאו, ממרן עד מרן - משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.
אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר אילן.