יוסף דן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף דן (נולד 1935, ברטיסלבה, סלובקיה) - מגדולי חוקרי הקבלה והמיסטיקה היהודית. חתן פרס ישראל התשנ"ז. שימש כראש הקתדרה לחקר הקבלה על שם גרשם שלום באוניברסיטה העברית.
פרופ' מן המניין באוניברסיטה העברית מ-1978. חיבר ספרים רבים בנושא מחשבת ישראל וקבלה. עסק רבות בחקר חסידי אשכנז ובחקר המשיחיות. אחד מחיבוריו האחרונים מיועד לציבור הרחב ומהווה מסה מקיפה על תפיסת האפוקליפסה: "אפוקליפסה אז ועכשיו" (הוצאת ידיעות אחרונות), שתחילתה בתוכנית שהכין עבור הטלוויזיה החינוכית. לדעתו מתאפיין סוף המילניום במעברם של הרעיונות האפוקליפטיים מהמרכז לשוליים ובוויתור על תפיסת "חץ זמן היסטורי" המוליך לכיוון מסוים.
נושא שהוא כותב עליו פובליציסטיקה הוא יחס הציבור החילוני למורשת היהדות. הוא מבכה את הזנחת הנושא ואת העברתו לידי הדתיים והחרדים. דברים חריפים ברוח זאת נשא גם בנאומו בעת שקיבל את פרס ישראל. הדבר עורר עליו ביקורת מחוגים מסוימים, שכן הנאום היה בשם מקבלי הפרס כולם, ביניהם הרב החרדי אלימלך פירר.
