ילדי סלבינו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ילדי סלבינו הם קבוצה של כ-800 ילדים יהודים, ניצולי השואה, שרוכזו בבית ילדים בעיירה האיטלקית סלבינו. בית הילדים שכן בבניין ששימש קודם לכן כבית נופש ופנימיה לנוער העילית הפאשיסטי. בית הילדים פעל בין השנים 1945 - 1948.
הילדים שנאספו בבית זה הועברו תהליך של שיקום פיזי ונפשי מהתלאות אותן חוו בתקופת השואה. במקביל התחנכו בתוכנית לימודים שנועדה להשלים את לימודיהם בתחומים כלליים אותם החסירו, וכן חינוך ליהדות וציונות שנועד להכינם לעליה לארץ ישראל.
הבית הופעל בהתנדבות על ידי חיילי הבריגדה היהודית שהוצבו בצפון איטליה בניהולו של משה זעירי, חבר קבוצת שילר, שזכה לכינוי "הדוד משה". חיילי הבריגדה זכו לעזרה נדיבה מהתושבים המקומיים.
