יצחק דמן עכו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רבי יצחק בן שמואל דְּמִן עכו (ארץ ישראל שנים ה'י-ה'ק 1250 - 1340), נחשב לאחד מגדולי וחכמי העיר עכו בדורו (ומכאן כינויו: דְמִן עכו = שמהעיר עכו). היה תלמידו של הרמב"ן בתורת הקבלה, והתפרסם בין היתר בזכות מחקר ההתחקות שלו על מקורותיו של ספר הזוהר, שהופץ לראשונה בזמנו על ידי רבי משה די ליאון, המתואר בספר יוחסין. חיבר ספרים רבים, אך רובם הגדול לא נדפס.

[עריכה] תולדותיו

רבי יצחק דמן עכו נולד בארץ ישראל בשנת ה'י (1250) לאביו רבי שמואל. רבו המובהק היה רבי שמואל צרפתי הקטן (Petit), וכן קיבל תורה מפיו של הרמב"ן, ככל הנראה אחרי עלייתו של הרמב"ן לארץ ישראל, והוא נחשב כתלמיד חבר שלו. התגורר בעיר עכו, שבאותה תקופה נחשבה כעיר החוף החשובה ביותר בארץ ישראל, ופעלה בה קהילה יהודית חשובה ומשגשגת, ונחשב בין גדולי חכמיה.

כשנכבשה העיר עכו על ידי אלאשרף מלך מצרים בשנת ה'נא (1291) ורוב תושביה היהודים והנוצרים נהרגו או נלקחו בשבי, היה רבי יצחק בין השבויים. לא ברור באיזו מדינה השתחרר ונפדה משביו, אך קיימות עדויות על הימצאו בשנת ה' סא (1301) באיטליה, ובאותה שנה עקר מאיטליה ונסע לספרד כדי להתחקות אחר מקורו של ספר הזוהר שהתגלה בזמנו. השתקע בטולדו שבספרד, שם חי עד יומו האחרון, ובה נפטר בשנת ה'ק זקן ושבע ימים.

בנוסף לרבותיו הנזכרים, יש המונים כרבו גם מקובל בו אותו דור, בשם רבי אבנר (ראה אשכול, אנציקלופדיה ישראלית, כרך א עמ' 287).

נפטר בשנת ה'ק (1340) והוא בן תשעים שנה.

[עריכה] חיבוריו והגותו

חיבר ספרים רבים אך כמעט ולא נדפס מתוכם דבר. ספרו האחד הוא ספר מאירת עיניים ובו ביאר את סודותיו של הרמב"ן בפירושו על התורה. נדפס במלואו לראשונה בירושלים (שנת תשל"ה, 1975), ובמהדורה מדעית על ידי עמוס גולדרייך בשנת תשמ"א (1981). ליקוטים מספר זה פרסם עוד קודם לכן אהרן ילינק בסוף ספר דרשות הרמב"ן. רבי חיים ויטאל בחיבורו "מגילת ספר" מביא כמה ענינים מתוך ספר זה.

החיד"א כותב כי הראה לו חכם אחד בכתב היד של החיבור מאירת עיניים, ובו הוא מביא דברי ספר כתר שם טוב שכתב הרב שם טוב גאון והוא כותב עליו ביטויים חריפים. החיד"א מעיר כי מוזר הדבר שרבי יצחק דמן עכו שהיה בן דורו וחברו של הרמב"ן, מביא מדברי רבי שם טוב שהיה תלמידו של הרשב"א, תלמידו של הרמב"ן.

בספר זה (בפרשת וישלח), תוך שהוא מאריך בגנות הפילוסופיה, הוא מביא אגדה מוזרה ששמע מפי רבו, רבי שלמה הצרפתי, על אריסטו שחיזר אחרי אשתו של אלכסנדר מוקדון, והיא ניאותה אליו בתנאי שתרכב עליו כסוס, וכך הייתה רוכבת עליו עד שבא בעלה וראה את המעשה, שהוביל בסופו של דבר למותו של אריסטו.

כמו כן חיבר ספר מוסר, המצוטט רבות על ידי רבי אליהו די וידאש בספרו ראשית חכמה. כן חיבר ספר היסטוריה בתולדות דברי הימים וספר בתורת הקבלה. שלושת ספרים אלו אבדו, וציטוטים מתוכם מובאים בספרים שונים שבדפוס ושבכתבי יד. כינוי בכתבי יד רבים הוא 'הידו"ע', ראשי תיבות של "הרב יצחק דמן עכו".

החיד"א כותב עוד שראה קונטרסים בכתב יד ממנו, ובהם תיאור של פעולות שהיה עושה על ידי חכמת הצירוף, והיו באים אליו מלאכים ומגלים לו סודות ופעולות. אחרי הסבר קצר על מהות חכמת הצירוף הזו (מבית מדרשו של המקובל רבי אברהם אבולעפיה), כותב החיד"א שרבי יצחק קיבל מרבותיו את חכמת הצרוף והיה בקי בה ולכן היו באים אליו מלאכים ומגלים לו הפעולות, ולעומת זאת חכם מופלג בדורו של החיד"א, רך בשנים, למד מזקן מקובל חכמת הצרוף ונשתמש בחכמה זו לצרכיו ומת בדמי ימיו.

רבי אהרן קוידאנובר כותב בספרו "ברכת שמואל" (פרשת מטות) שבנו רבי צבי הירש (מחבר ספר "קב הישר") מצא בעליית הגג של ביתו בעיר ורנקבורט חיבור בכתב יד של ליקוטים מדברי רבי יצחק דמן עכו.

חיבר גם פירוש לספר יצירה, שנדפס על ידי גרשם שלום בקרית ספר (לא, עמודים 379-396).

כמו כן חיבר ספר בשם 'אוצר חיים', המהווה יומן מיסטי של חוויות אקסטטיות.

[עריכה] מדבריו המובאים בשמו בספר "ראשית חכמה"

	"יום אחד מן הימים יצאה בת המלך מן המרחץ וירא אותה איש מיושבי קרנות ויאנח אנחה גדולה ויאמר מי יתן אותה ברשותי לעשות בה כטוב בעיני. ותען בת המלך ותאמר לו, בבית הקברות יהיה זה ולא הנה. כשמעו דבריה אלה שמח כי חשב שאמרה לו ללכת אל בית הקברות ולשבת לו שם, והיא תלך אצלו ויעשה בה כטוב בעיניו. והיא לא לזה נתכונה אבל רצתה לומר כי שם דוקא ישוו הקטן והגדול הנער והזקן הנקלה והנכבד (איוב ג, יט) קטון וגדול שם הוא, שמה יהיו שוים הכל, אבל הנה לא. כי בת מלך לא ייתכן שיקרב אליה אחד מן ההמון. ויקם האיש ההוא וילך אל בית הקברות וישב לו שם ויקשר מחשבת שכלו בה ותמיד יחשב בצורתה, ומרב חשקו בה הפשיט את מחשבתו מכל מרגש ושם אותה כלה בצורת האשה ההיא וביפיה ויום ולילה תמיד ישב בבית הקברות, ושם יאכל וישתה ושם יישן כי אמר אם לא תבא היום תבא למחר, כן עשה ימים רבים. ומרב פרישותו מכל מרגש לקשירת מחשבת שכלו בדבר אחד תמיד והתבודדותו וחשקו הגמורה, נתפשטה נפשו מהמרגשות ושבה להדבק במשכלות עד שמכל מרגש נתפשטה, ואפלו מהאשה ודבקה בשם יתברך, עד שלימים מעטים פשטה כל מרגש וחשקה במשכל האלהי ושב להיות עובד שלם איש האלהים קדוש, עד שתפלתו נשמעת וברכתו פועלת לכל עוברי דרכים אשר יעברו דרך שם, וסוחרים ופרשים ורגליים אשר יעברו דרך שם יטו אליו ויקבלו ברכתו עד שהלך שמו למרחוק".

[עריכה] רשימה קצרה של חיבוריו

להרחבה ראו למעלה בפרק חיבוריו והגותו.

מאירת עיניים
אוצר חיים
פירוש לספר יצירה
ליקוטים וקונטרסים שונים
תרגום לפירושו של רבי יהודה בן ניסים מלכה מפאסי על פרקי דרבי אליעזר

[עריכה] לקריאה נוספת

אברהם משה לונץ, ירושלים עמ' 57.
אברהם כהנא, ספרות ההיסטוריא הישראלית, כרך ב עמוד 88.
א' גוטליב, הארות דבקות ונבואה בספר אוצר החיים לר' יצחק דמן עכו, בתוך מחקרים בספרות הקבלה, תל אביב תשל"ו, עמ' 247-231.