ישעיה תשבי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישעיה תשבי (31 באוגוסט 1908 - 15 במרץ 1992), מגדולי חוקרי הקבלה, ספרות המחשבה והמוסר והמיסטיקה היהודית. חתן פרס ישראל (1979), פרס ביאליק, פרס נורדאו, פרס הרצל, פרס קפלן, פרס רוטשילד, וכן חתן הפרס הראשון בחקר הקבלה על שם גרשם שלום.
נולד למשפחה חסידית בשם סאנדור שוורץ בכפר סאניסלו בטרנסילבניה, ב-תרס"ח. בשנות העשרים היה פעיל ציוני ועלה ארצה ב-1933.
היה תלמידו הראשון של גרשם שלום בהנחייתו סיים דוקטורט ב-1943, אך בהמשך דרכו חלק עליו בנושאים רבים.
מ-1959 היה פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית. לימד פילוסופיה יהודית וכללית, מקרא וקבלה, והקים את המדור לספרות המחשבה והמוסר בחוג לספרות עברית.
חיבר ספרים רבים בחקר הקבלה, המשיחיות, ומחשבת ישראל. כמו-כן פרסם שירים בהונגרית ובעברית תחת הפסבדונים אליהוא קידר. הוציא-לאור בתשי"ד מהדורה מוערת של ספר "ציצת נובל צבי" מאת יעקב ששפורטש.
ספרו החשוב ביותר הוא "משנת הזוהר" המהווה את התרגום המבואר המוסמך ביותר של ספר הזוהר (1,500 עמודים, תורגם לאנגלית בשם The Wisdom of the Zohar).
נפטר בירושלים בתשנ"ב (15 במרץ 1992). היה נשוי לאסתר ואב לשני בנים, נפתלי ואריאל.
