כושן ארסי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| כושן ארסי | |
|---|---|
 כושן ארסי |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| סדרה: | חגבאים |
| משפחה: | חגביים |
| סוג: | כושן |
| מין: | כושן ארסי |
| שם מדעי | |
 Poekilocerus bufonius |
|
כושן ארסי (שם מדעי: Poekilocerus bufonius) הוא מין של חגב מתת משפחת החרוטנים, הנכללת בממשפחת החגביים.
צבעו של הכושן הבוגר הוא שחור (לעתים נוטה לסגול כהה), ועליו פזורים כתמים בצבעי כתום-צהוב. אלו הם צבעי אזהרה המעידים על ארסיותו. לכושן הארסי בלוטות ארס הממוקמות בין שני פרקי הגוף הראשונים. בעת סכנה נעמד הכושן הארסי על רגליו הקדמיות, מרים את פלג גופו העליון ומתיז את הריר הארסי למרחק של כמה סנטימטרים. הארס גורם לצריבה חיצונית ולפגיעה במערכת העצבים של הטורף.
אורך גופו נע בין חמישים למאה מילמטרים. מבנה גופו מוארך, ראשו מחודד ועליו זוג מחושים קצרים. הכושן הארסי הוא בעל שלושה זוגות גפיים המתאימים לקפיצה, ושני זוגות כנפיים בצבעי כתום-ורוד, כאשר הכנפיים האחוריות מקופלות תחת הכנפיים הקדמיות. עיקר תנועתו מתבצעת בעזרת קפיצה וניתור. לכושן זוג עיניים מורכבות וגפי פה נושכות לועסות. הוא ניזון מצמחים ממשפחת האסקלפיים, כמו פתילת המדבר.
הפרטים הזכרים קטנים יותר מן הנקבות ונבדלים מהן בצורת הבטן. הרבייה מתרחשת בין החודשים אפריל ומאי. הנקבה מטילה ביצים בבור חפור באדמה שעומקו אינו עולה על 18 סנטימטרים. הביצים מוארכות ומאוגדות בפקעות המצופות בקצף המופרש על-ידי הנקבה. בכל פקעת נמצאות 60 ביצים, ובסך הכול מטילה הנקבה כ-250 ביצים בכל תטולה. בקיעת הביצים מתרחשת לאחר הגשם הראשון.
הכושן הארסי נפוץ באזורי מדבריות. בישראל ניתן למוצאו באזור דרום ים המלח, בערבה ובנגב.
