לבנסבורן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלבנסבורן (גרמנית: Der Lebensborn, "מעיין החיים") הייתה תוכנית של המפלגה הנאצית, בתקופת מלחמת העולם השנייה, ל"השבחת" הגזע הארי.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגדרה ומאפיינים
התוכנית הוגדרה כתוכנית רווחה, שבמסגרתה מוקמו ילדים ממוצא ארי ובעלי נתוניים גופניים מתאימים, במשפחות אומנות "טהורות", או במוסדות "טהורים", שנועדו לחנכם ולהכשירם כבני הגזע העליון.
חלק מהתינוקות נולדו לאימהות "טהורות גזע" גרמניות או סקנדיביות, שזווגו עם אנשי אס אס גרמניים בעלי נתונים "אריים". חלק אחר מהתינוקות, שענו על הקריטריונים הגזעיים, נחטפו כפי הנראה מאימותיהם.
על התוכנית מטעם השלטון הנאצי היה אחראי היינריך הימלר. הימלר פעל בדרכים רבות להגברת "טהרת הגזע" הארי. בנוסף לפרויקט לבנסבורן דרש הימלר גם דרישות שלא יצאו אל הפועל, כמו מתן אפשרות בחוק לאנשי אס אס לשאת אישה שנייה, ולהורות לכל אישה עד גיל 35 בגרמניה ללדת ארבעה ילדים "טהורי גזע" לאנשי אס אס, ואחת היא אם אביהם נשוי או רווק. חלק מרעיונות אלו גובשו להצהרת כוונות פורמלית מטעם "הרייך השלישי", בפקודה שניתנה ב-28 באוקטובר 1939, הקובעת כי משימתן העליונה של "טהורות הגזע" הינה ללדת את ילדי הלוחמים היוצאים אל המלחמה.
[עריכה] רקע: הקמה ומימון
מתחילת מלחמת העולם הראשונה היה אחוז הילודה בגרמניה בירידה. בשנת 1920 היה מספר הלידות בגרמניה 894,978, ואילו בשנת 1932 היה מספר הלידות 516,793, ומהנמוכים, באחוזים, בעולם המתועש. מספר ההפלות היה כ-600,000 בשנה, דבר שהוסיף להקטנת אחוז הילודה.
שנתיים לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון, בדצמבר 1935, הוקם בברלין פרויקט הרווחה "לבנסבורן" לעידוד טהרת הגזע הארי. המימון לתוכנית תוכנן להגיע מתרומות שאזרחי המדינה הגרמנים התבקשו, אך לא חוייבו בחוק, לתרום, פרט לאזרחים שהיו רשומים כחברים באס אס. אלה חויבו לפי חוק לתרום עבור תוכנית הרווחה, לפי מספר הילדים במשפחה, במה שכונה "המחוייבות הלאומית להגברת הילודה". את הסכום הגבוה ביותר שילמו משפחות ללא ילדים. משפחות שהיו להן מעל ארבעה ילדים היו פטורות מתשלום עבור התוכנית. עצם שיטת התשלום הייתה אמורה להוות תמריץ לילודה.
[עריכה] יישום
בתחילה תוכנן הפרויקט כ"תוכנית רווחה" לנשות קציני האס אס, באספקת מקומות שבהם הן היו יכולות ללדת בתנאי אירוח נוחים, ודאגה להן למנוחה בתקופת ההיריון והלידה. בהמשך החלה התוכנית לקבל גם נשים לא נשואות שהרו, במידה שהיו "טהורות גזע" וזהותו ה"ארית" של האב הייתה ברורה.
לאחר פתיחת הפרויקט סופקו גם מגורים לאותן נשים, והתוכנית שימשה גם כסוכנות אימוץ לילדים "טהורי גזע" שהיו ללא הורים. במקרים שבהם לא היו הוריהם של התינוקות מוכרים כחברי אס אס, עברו התינוקות וההורים בדיקה רפואית מדוקדקת על ידי רופאי אס אס לפני כניסתם למעונות אלה.
באוגוסט 1936 נפתח "בית הלבנסבורן" הראשון של התוכנית, בכפר שטיינהרינג [1] הסמוך למינכן. הבית תוכנן עבור אימהות ו-55 ילדים. תוך ארבע שנים הוכפל מספר המיטות במעון.
עם נצחונותיה של גרמניה במלחמה וכיבוש מדינות אירופה, הורחבה התוכנית הן לגרמניה והן לארצות צפון אירופה, בעיקר לנורבגיה. בתי לבנסבורן הוקמו גם במרכז ובמזרח אירופה, למשל בפולין, לרווחת משפחות האס אס ששירתו שם. עיקר התוכנית התקיימה בנורבגיה, שם נעשה מאמץ "להציל" תינוקות שנולדו לנשים נורבגיות מקשר עם חיילים גרמניים, על ידי העברתם למיקום מחדש, בדרך כלל למשפחות אס אס בגרמניה, שהתנדבו לגדל את הילדים.
מרכזי לבנסבורן הוקמו במקומות הבאים:
- בגרמניה: 11 מרכזים
- באוסטריה: 3 מרכזים
- בפולין: 3
- בנורבגיה: בין 9 ל- 15
- בדמנרק: 2
- בצרפת: 1 (פעל בין פברואר 1944 לאוגוסט 1944)
- בבלגיה: 1 (פעל בין מרץ 1943 לספטמבר 1944)
- בהולנד: 1
- בלוכסמבורג: 1
כ-8,000 תינוקות נולדו וגודלו בראשית חייהם במרכזי לבסנבורן בגרמניה, וכ-8,000 תינוקות נוספים בנורבגיה. לא ידועה כמות הילדים שנולדו בשאר מרכזי הלבנסבורן, אך מוערך שהייתה פחותה.
[עריכה] אימוצי לבנסבורן במזרח אירופה
משנת 1939 החל שלב נוסף בתוכנית לבנסבורן, שכלל חטיפת ילדים בגיל רך, שענו באופן מוחלט על הקריטריונים הגופניים של שיוך ל"גזע העליון", הבאתם באופן זמני לבתי לבנסבורן לצורך אוריינטציה עם הגזע הארי, ולאחר התאמתם - מסירתם לאימוץ במשפחות גרמניות חשוכות ילדים. אותם ילדים נחטפו בדרך כלל ברחוב, על ידי חיילים ביחידה ייחודית שהייתה כפופה לפרויקט הלבנסבורן. עיקר החטיפות בוצעו במזרח אירופה הכבושה, בעיקר בפולין. מספר התינוקות והפעוטות שנחטפו בשל מראם החיצוני, במדינות אירופה השונות, ושנמסרו באופן ישיר לאימוץ למשפחות אס אס, במסגרת תוכנית הלבנסבורן, אינו ידוע. מוערך כי כ- 250,000 תינוקות ופעוטות נחטפו ונמסרו לאימוץ כילדי לבנסבורן. רק 25,000 מכלל ילדי לבנסבורן החטופים הוחזרו לאחר המלחמה לבתי הוריהם במזרח אירופה.
[עריכה] לאחר המלחמה
לאחר המלחמה הואשמו מרכזי הלבנסבורן באירופה בחטיפת הילדים מבתיהם, ובחיוב האמהות היולדות להשאירם שם. בשטחים ששוחררו על ידי כוחות הברית ושהיו בחזקת ארצות הברית הועמדו לדין המנהלים והעובדים בבתי הלבנסבורן, ונערכו להם משפטים באשמת חטיפה. אולם מתוך כ-10,000 מקרים של ילדים זרים (לא גרמניים) שהיו קרבנות פרויקט לבנסבורן, ניתן היה להוכיח אשמה בבית המשפט רק ב-340 מקרים, שבהם היו ראיות מעל לכל ספק שהחזקת התינוקות הייתה ללא הסכמת ההורים. רוב המנהלים והעובדים במרכזי הלבנסבורן, זוכו בבתי המשפט מאשמת חטיפה. [2]
בנורבגיה היו רשומים כ-250 ילדים שנלקחו לאימוץ על ידי תוכנית הלבסנבורן, שבהם התברר כי האמהות חתמו מדעת על ההסכמה לאימוץ, אף אם לא נאמר להן כי הילדים יועברו לגרמניה במסגרת התוכנית ל"השבחת הגזע". לאחר המלחמה החזירה ממשלת נורבגיה את רוב הילדים שנמסרו לאימוץ, פרט ל-80 מהם שנשארו בגרמניה.
[עריכה] דיון
פרויקט לבנסבורן היה חלק מתוכניותיו של הימלר בתחום "טיהור הגזע". בהערכה מדעית - טכנית, ניתן לומר כי הפרויקט לא הצליח. הניסיון להרחבת "גזע העל" על ידי ריבוי מלאכותי של בעלי מאפיינים ביולוגיים נורדיים, לא הביא לשוני ולא השפיע בהמשך על הרכב האוכלוסייה הגרמנית באופן משמעותי.
ההשפעה על התינוקות שהיו קרבנות הלבנסבורן, לעומת זאת, הייתה משמעותית. אין ספק כי לא ניתן להשוות את הטראומה שחוו לטראומות של ניצולי השואה. ועדיין מדובר באנשים שאינם יודעים בהכרח מי הוריהם, שלידתם וילדותם המוקדמת נכפו עליהם בצל תוכנית גזענית גרנדיוזית, תוך השארת צלקת רגשית להמשך חייהם. רבים מילדי לבנסבורן בנורבגיה נזקקו במהלך השנים לטיפולים פסיכיאטריים וחיו חיי סבל. [3].
