מאדאם דה לה פייט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאדאם דה לה פייט (18 במרץ 1634 - 25 במאי 1693), סופרת צרפתיה.
נולדה בפריז למשפחת אצולה. אביה היה שר הסייסים של מלך צרפת, ואמה הייתה בתו של אחד מרופאי חצר המלכות. ב־1650 נפטר אביה, ובאותה שנה אמה נישאה לרנו דה סבינייה. מגיל 16 שימשה בחצרה של העוצרת אן מאוסטריה, אמו של המלך לואי הארבעה עשר, וקיבלה את חינוכה באיטלקית ובלטינית. השתתפה בחוגים הספרותיים שנערכו בביתה של מאדאם דה רמבוייה, ובביתה של מדליין דה סקודרי. ב־1655 נישאה לפרנסואה מוטייה, הרוזן דה לה פייט, שהיה מבוגר ממנה ב־18 שנה, וילדה לו שני בנים. היא התגוררה באחוזתו של בעלה בחבל אוברן שבדרום צרפת, אך ביקרה בפריז לעתים קרובות, השתלבה בחיי החברה הגבוהה והחלה לקיים חוג ספרותי משלה. ב־1659 נפרדה מבעלה ועברה להתגורר בפריז.
ב־1662 פרסמה בעילום שם את הרומן "הנסיכה ממונטפנסייה". ב־1665 התיידדה עם פרנסואה דה לה רושפוקו, מחבר האמרות הנודע, שהכיר לה רבים מאנשי הספרות של התקופה, וביניהם את רסין ואת ניקולה בואלו. ב־1669 פרסמה את הרומן "זאיד". יצירתה החשובה ביותר היא הרומן "הנסיכה מִקְלֵב" שפורסם תחילה בעילום שם ב־1678, וזכה להצלחה רבה בציבור. יצירה זו נחשבת על ידי רבים כסוללת דרך של הרומן הצרפתי. אחרי מותו של ידידה לה רושפוקו, מיעטה להשתתף בחיי החברה. אחרי מותה של מאדאם דה לה פייט ב־1693 יצאו לאור ספריה: "הרוזנת מטנד" (1718), "סיפורה של הנרייטה מאנגליה" (1720) ו"זיכרונות מחצר המלכות הצרפתי" (1731).
