מואב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מואב היא ארץ קדומה ששכנה בעבר הירדן, ברמה ההררית שממזרח לים המלח ולנהר הירדן, בין עמון שמצפונה ואדום מדרומה. מואב בתורה היה בנו של לוט, אחי אברהם, מגילוי העריות שלו עם בתו הבכורה (בראשית י"ט)
ממלכת מואב קדמה לממלכת ישראל, ובין השתיים התרחשו מלחמות רבות, שחלקן הסתיימו בשעבוד מואב לישראל. מצבת מישע, שנתגלתה בדיבון ב-1868 ומתוארכת למאה התשיעית לפנה"ס, מספרת על תודתו של המלך המואבי מישע לאל כמוש על הצילו אותו מידי עמרי ואחאב מלכי ישראל. במקרה אחר, כזה של עגלון מלך מואב, הצליחו המואבים יחד עם עמון ועמלק לכבוש נתחים מבנימין ויהודה עד שאהוד בן גרא מרד בהם, הצליח להרוג את עגלון מלך מואב ולהסיגם.
המואבים נחשבו קרובים לישראל, והשפה המואבית דומה מאוד לעברית. משום החשש לנישואי תערובת אסר המקרא על עמוני ומואבי לבוא בקהל ה' עד דור עשירי. עם זאת, מגילת רות מציגה מצב שונה, ובו התקיימו קשרי נישואין בין ישראלים למואבים. בשל עובדה זו הפרשנות היא שמדובר על מואבי ולא על מואבית וזאת מכיוון שהסיבה לאיסור היא אי קבלת בני ישראל כאורחים בנדודיהם, דבר שנשים לא היו אמורות לעשות.
הממצא הארכיאולגי החשוב ביותר של ממלכת מואב היא מצבת מישע שנתגלתה בדיבון ומתוארכת לאמצע המאה ה-9 לפנה"ס.
נראה שהאל הראשי של המואבים היה כמוש כפי שנראה מריבוי השמות המואביים שהשם כמוש הרכיב אותם ומכתובת מישע.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פרופ' יהודה אליצור, משא מואב וכתובת מישע, באתר דעת
- פרופ' יהודה איזנברג, שיחות בספר ירמיהו (פרק מח – ישראל ומואב), באתר דעת