מוזיקה דיאגטית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוזיקה דיאגטית, מלשון דיאגזיס- העולם הסיפורי, סאונד קולנועי הנובע מתוך העולם הסיפורי של הסרט העלילתי. סיטואציה היא דיאגטית כאשר המוזיקה תואמת את התמונה.
דוגמה: כששומעים בסרט צלצול טלפון ובתמונה רואים טלפון- נעשה שימוש בסאונד דיאגטי.
דוגמה נוספת, מתוך הסרט "הקוסם מארץ עוץ": כאשר השחקנית מתחילה לשיר ושומעים את קולה בליווי תזמורת רקע זוהי מוזיקה דיאגטית (אולי אפילו אקסטרא דיאגטית). דוגמה נוספת- מתוך הסרט "פרסיליה מלכת המדבר"- הגיבורים עולים לשיר על הבמה בתחילת הסרט ושומעים אותם שרים.
היפוכה של המוזיקה הדיאגטית היא המוזיקה הא-דיאגטית. דהיינו- מצב בו המוזיקה כלל אינה תואמת את ההתרחשות העלילתית. דוגמה לכך היא בסרט "אפוקליפסה עכשיו" בסצנה בה המפקד עומד לפשוט על הכפרים של הוויטקונג דרך האוויר במסוקים; הסאונד שברקע הוא מוזיקה של המלחין "ואגנר", ההשלכה המיידית היא יצירת דרמטיזציה ואף חיבור למטען התרבותי שנושאת עמה מוזיקה של ואגנר. במקרה זה אין קשר בין המוזיקה שברקע לאלמנטים מתוך העלילה עצמה. הקשר נעשה במישור הרגשי והפרשני. דוגמה נוספת היא מתוך הסרט "התפוז המכני" בסצנה בה חבורה אונסת את הבחורה על הבמה, המוזיקה שברקע היא מוזיקה שמחה ועליזה. בדוגמה זו ניתן לראות ביתר עוצמה את השימוש במוזיקה א- דיאגטית ליצירת מניפולציה רגשית דווקא על רקע חוסר ההתאמה בין המוזיקה לסצנה.
בזרם הקולנועי הריאליסטי רווח שימוש במוזיקה דיאגטית. בזרם זה ניתן למצוא יוצרים המתנגדים עקרונית למניפולציה רגשית הנעשית באמצעות המוזיקה הא- דיאגטית, כגון קבוצת דוגמה.
