מונוציט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מונוציטים (Monocytes) הם תאים השייכים למערכת החיסון. המונוציטים זורמים בדם ובולעים פתוגנים, אך בעיקר ידועים הם כתאי-האם של המקרופאג'ים, התאים הבלעניים החשובים ביותר במערכת החיסון; כשמונוציט נודד מהדם אל רקמה כלשהי הוא עובר התמיינות והופך למקרופאג'. המונוציטים מהווים, אם כן, אחד משלושת סוגי הפגוציטים במערכת החיסון.
המונוציטים הם תאי הדם הלבנים הגדולים ביותר, והם גדולים פי שניים עד שלושה לערך מתאי דם אדומים; קוטרם נע בין 15 ו-25 מיקרומטר. אורך חייהם ארוך מאוד ומגיע למספר חודשים. שכיחותם של המונוציטים בדם נעה בין 4% ו-8% מסך כל תאי הדם הלבנים. למונוציטים גרעין תא גדול בצורת U. בשיטות שונות לצביעת תאים נצבעים המונוציטים באפור-כחול, ואילו הגרעין נצבע בסגול כהה.
המונוציטים הינם אגרנולוציטים - הציטופלזמה שלהם אינה מכילה את הגרגרים הקטנים ("גרנולות") המופיעים בציטופלזמה של תאי דם לבנים אחרים ממשפחת הגרנולוציטים, נויטרופילים, אאוזינופילים והבאזופילים. המונוציטים נמשכים באופן כימוטקטי אל אתר הזיהום, בולעים חיידקים ופתוגנים אחרים וממיסים אותם (פגוציטוזה). בנוסף הם בולעים תאים עצמיים הנגועים בנגיפים או בחיידקים תוך-תאיים.
כשמתרחש זיהום ברקמה כלשהי, חלה נדידה מסיבית של מונוציטים מהדם אל הרקמה. אותות כימיים המשתחררים בסביבת הזיהום גורמים למונוציטים לגדול מעט; כמות הליזוזומים בתוכם גדלה בצורה דרסטית, והם הופכים למקרופאג'ים (הליזוזומים אחראיים להמסת הפתוגן לאחר שהפגוציט בלע אותו).
קטגוריות: מערכת הדם | אימונולוגיה | תא
