מוקצה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוקצה הוא איסור הלכתי מדרבנן להזיז או להשתמש בחפצים מסוימים בשבת וביום טוב. דיני מוקצה נתבארו ברמב"ם הלכות שבת פרקים כה-כו, ובטוש"ע סימנים ש"ח-שיב.
תוכן עניינים |
[עריכה] זמנו של איסור מוקצה
זמנו של איסור מוקצה הוא קדום לפחות לזמן דוד המלך.[1]. "גזירת כלים" בה הגבילו טלטולם של כלים שמלאכתן לאיסור, היא מזמן נחמיה ונלמדת מן הפסוק "בימים ההם ראיתי מבני יהודה דורכים הגיתות וגו'".
הגזרה הייתה בארבעה שלבים:
- שלב א' - נאסרו כל הכלים, חוץ מכלי האוכל הבסיסים.
משלב ב' נחלקו רבה ורבא מה הייתה הגזרה.
- שלב ב' - לרבה: הותר כלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו, לרבא: התירו כלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו ומקומו.
- שלב ג' - לרבה: הותר כלי שמלאכתו להיתר גם לצורך מקומו, לרבא: התירו כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו.
- שלב ד' - לרבה: הותר כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו, לרבא: הותר כלי שמלאכתו להיתר גם לצורך שמירת הכלי. [2]
שלב ד' הינו השלב של הגזרה כפי שהוא היום.
להלכה נפסק כרבא, וכלים שמלאכתם לאיסור מותר לטלטל לצורך גופו ומקומו, ושמלאכתם להיתר אפילו על מנת לשומרו, אולם לטלטל סתם אסור, חוץ מאוכל וכתבי הקודש. [3]
[עריכה] טעמי מוקצה בהלכה
לדעת הרמב"ם [4] טעמי איסור מוקצה הם:
- אחר שלמדו חז"ל מהפסוק "אם תשיב משבת רגלך וגו'" שלא יהיה הלוך של שבת כהלוך של חול, קל וחומר שלא יהיה טלטול של שבת כטלטול של חול.
- שלא יבוא להתעסק במלאכת הצנעת המוקצה, ונמצא הציווי "למען ינוח" בטל.
- כשיטלטל כלים שמלאכתן לאיסור, חישינן שמא יתעסק בהם ויכשל במלאכה.
- חלק מהעם אינם בעלי אומניות ובטלים כל השבוע ממלאכה, ואם יטלטלו כרגיל לא יהיה היכר אצלם בין שבת לחול.
על פי הראב"ד טעמו של איסור מוקצה הוא, שמא יבוא להוציא את המוקצה מרשות היחיד לרשות הרבים.
[עריכה] מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון במוקצה
נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון האם נאסר איסור מוקצה, לר"י המוקצה אסור ולר"ש המוקצה מותר, אמנם יש דברים שאפילו לר"ש הם מוקצה כגון: בע"ח וגרוגרות וצימוקים בתהליך היבוש.
להלכה נפסק ביום טוב כר"י (לפי שהוא קל משבת החמירו בו במוקצה שלא יזלזלו בו), ובשבת כר"ש.
[עריכה] סוגי מוקצה
- מוקצה מחמת גופו (נקרא גם מוקצה דלא חזי למידי[5]) - שאינו משמש לשום דבר כגון אבן וכדו'.
- בסיס לדבר האסור - דבר היתר שמונח עליו מוקצה.
- כלי שמלאכתו לאיסור - כלי שמיוחד לשימוש אסור, אבל לא מקפידים שלא להשתמש בו לשימושים אחרים.
- מוקצה מחמת חסרון כיס - כלי שמיוחד לשימוש אסור ומקפידים מחמת שהוא יקר שלא להשתמש בו לשימושים אחרים.
- מוקצה לצורך מצווה - חפץ המיוחד למצווה כגון אתרוג בסוכות.
- מוקצה מחמת מיאוס - חפץ שמאוס בעיני האדם, כגון מחרוזת של דגים אחר השימוש.
- שהאדם מקצה מדעתו - חפצים שאינם עומדים לשימושו של האדם, אלא להשקעה כגון עז חולבת. [6]
- נולד - דבר שלא היה קודם בעולם (כגון גשם), או שלא עמד לאותה תכלית (כגון כלים שנשברו ועומדים להסקה).
[עריכה] יחוד מוקצה
אם רוצה ליחד חפץ מוקצה לשימוש תדיר נחלקו הפוסקים כיצד יש ליחדו.
אם רוצה ליחד את המוקצה לעולם לשימוש זה, הוא מותר בשימוש לדעת כל הפוסקים.
אם רוצה ליחד את המוקצה לשבת אחת: יש שאסרוהו בשימוש. [7] ויש שהתירו אם הוא שימוש רגיל במוקצה (כגון אבן לפצח אגוזים). [8] ויש שהצריכו שיעשה בו מעשה מערב שבת. [9]
[עריכה] דינים שונים במוקצה
- מוקצה שהוקצה בבין השמשות הוקצה לכל היום.
- מותר להזיז מוקצה בנשיפה.
- מותר לטלטל מוקצה ב"טלטול מן הצד".
- מוקצה לא בטל ברוב.
- איסור מוקצה הוא רק איסור בהזזה ולא איסור בנגיעה[10].
- "גרף של רעי" מותר בטלטול ואסור לגרום ל"גרף של רעי" לכתחילה.
[עריכה] מונחים
- צורך גופו - אם רוצה להשתמש בגוף החפץ לתכלית מותרת, כגון פטיש לפצח אגוזים.
- צורך מקומו - אם רוצה להשתמש במקום החפץ, כגון מוקצה המונח על הכורסא ורוצה לשבת עליה.
- גרף של רעי - דבר המאוס או המפריע לאדם בהמצאו במקום זה.
[עריכה] מקורות
- ^ מוכח מבמה מדליקין שבת
- ^ שבת קכד
- ^ ר"ן פרק כל הכלים ושו"ע ש"ח
- ^ יד החזקה הלכות שבת פרק כד הלכה יב
- ^ הקדמת המשנה ברורה לסימן שח
- ^ פמ"ג פתיחה להלכות יו"ט.
- ^ שיבולי לקט
- ^ רשב"א
- ^ מרדכי
- ^ שו"ע או"ח סימן שח סעיף ג בהג"ה
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דיני מוקצה - הרב מרדכי אליהו מאתר השער לעולם התורה
- מוקצה מאנציקלופדיה יהודית דעת
