ראב"ד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק ברבי אברהם בן דוד מפושקירה, "הראב"ד השלישי". לערך העוסק באישים אחרים בשם זה, ראו ראב"ד (פירושונים).

רבי אברהם בן דוד מפּוֹשְקְיֶרָה (ראב"ד, 1120-~1197), רב, ראש ישיבה בעיר פּוֹסְקְיֶיר (Posquières), שבחבל פרובנס שבצרפת, פרשן תלמוד ומקובל. כונה גם "ראב"ד השלישי" ו"בעל ההשגות". היה חתנו של הראב"ד השני, "בעל האשכול", ואביו של ר' יצחק סגי נהור.

[עריכה] תולדותיו

נולד בעיר נרבונא (באוקסיטנית Narbona, בצרפתית נרבון - Narbonne). בתקופת חייו הראשונה התגורר בעיר נים (Nîmes) שבצרפת, ואחר כך התגורר וכיהן כרב וראש ישיבה בעיר פּוֹסְקְיֶיר (Posquières), שבחבל פרובנס שבצרפת (כיום - ווֹבֶר). בסוף ספר שבט מיהודה מסופר כי שר בשם אלצוד הכניס למאסר את הראב"ד בשנת ד'תתקלב, ושנה לאחר מכן, בשנת ד'תתקלג, נלקח בשבי שר זה במהלך מלחמה שניהל עם הרוזן רוז'ה מקרקסון (Roger II de Carcassonne). שר זה הוגלה לקרקסון שם שהה באותה עת הראב"ד, כאשר מחבר השבט מיהודה רואה השגחה פרטית בכך שראה במפלתו של יריבו. הוא גם כותב שנפטר בשנת ד'תתקנט, אך יש המקדימים את תאריך פטירתו בשנה או שנתיים.

הראב"ד היה בנו של רבי דוד שיש מהמקובלים המאוחרים המחשיבים אותו בין גדולי המקובלים של אותו דור, ומספרים שהוא מסר את תורת הקבלה לבנו. כמו כן היה חתנו של רבי אברהם בן יצחק, המכונה הר"א אב"ד ושמו מוחלף לעתים עם שמו של חתנו הראב"ד.

בין בניו של הראב"ד נזכרים שנים מגדולי אותו דור, והם: רבי דוד, אביו של רבי אשר בעל ספר היחוד, ורבי יצחק סגי נהור שהיה מקובל נודע, רבם של רבי עזרא ורבי עזריאל מגרונה שהמשיכו את שלשלת הקבלה לפי דברי רבי חיים ויטאל. היה תלמיד חותנו רבי רבי אברהם בן יצחק הנזכר, וכן קיבל תורה מרבי יוסף בן פלט, ויש המונים בין רבותיו גם את רבי אפרים. לדברי החיד"א היה מורו בתורת הנסתר רבי יעקב נזיר שקיבל מרבי יצחק נזיר שקיבל מפי אליהו הנביא.

בין תלמידיו נמנים:

רבי יצחק הכהן, שחיבר פירוש על הירושלמי, רבו של רבינו ראובן שהיה רבם של רבינו מנוח והמאירי.
רבי אשר בן שאול מלוניל, בעל ספר המנהגות.
רבי יהודה בן אברהם.
רבי אברהם בן נתן הירחי, המכונה הראב"ן, בעל ספר המנהיג.
רבי מאיר בן יצחק, אביו של רבי נתן בן מאיר, רבו של הרמב"ן.
רבי יונתן הכהן מלוניל.

[עריכה] ידיעותיו בחכמת הקבלה

המקובלים, ובראשם רבי חיים ויטאל, מונים את הראב"ד בין מעבירי מסורת הקבלה שידיעות חדשות ממנה נמסרו על ידי אליהו הנביא שנים או שלושה דורות לפניו. תרמה לכך העובדה שהראב"ד מזכיר בספריו במקומות מספר על הלכות מסוימות (ראו לדוגמה הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה יד, והלכות משכב ומושב פרק ז הלכה ז), שענינם נודע לו מסוד ה' ליראיו, דבר שהמקובלים פירשו כידע הנרכש בדרך מיסטית. עם זאת, רבי משה בן חביב בספרו כפות תמרים (סוכה לב, ב), מעקר את המשפט מתוכנו המיסטי, וכותב ש"כיון שערב לו הפירוש והחילוק שפירש, אמר כן בדרך גוזמה".

[עריכה] שיטתו בהלכה

דעתו של הראב"ד לא הייתה נוחה מפלפולי בעלי התוספות. הוא מגדיר אותם בתשובתו לחכמי בדרשי: "הצרפתים החדשים החושבים בלבם כי הם הגבורים אשר מעולם". במספר מקומות הוא מתקיף את "פירושי הצרפתים החדשים".

בחיבורי ההשגות שלו הוא נוהג להתקיף את בעלי ריבו בביטויים חריפים מאוד, כדוגמת זנב, כסיל, שכור בקיאו, וכיוצא בזה. רבי ברוך בער לייבוביץ מסר שמועה שקיבל, לפיה הסיבה שהראב"ד השתמש בביטויים חריפים שונים היא בכדי לשקף עוצמות שונות של טעות בדברי אלו שהוא משיג עליהם. כמו כן במקומות רבים הוא נשבע לאמת את דבריו, בסגנונות כמו חי ראשי וכדומה.

הראב"ד לא ראה בעין יפה את שיטתו של הרמב"ם בעיסוק לימודי חכמות חיצוניות, ובתוך השגה על דברי הרמב"ם בהלכות קידוש החודש כתב: "המחבר הזה מתגדר מאוד ומתפאר בחכמה הזאת והוא בעיניו שהגיע לתכליתה, ואני איני מאנשיה כי גם רבותי לא הגיעו אליה, על כן לא נכנסתי בדבריו לבדוק אחריו.

[עריכה] חיבוריו

חיבורו המפורסם ביותר הוא השגותיו על היד החזקה של הרמב"ם. כחלק מהתנגדותו של הראב"ד לחיבור "היד החזקה", הוא כתב השגות על פסיקותיו של הרמב"ם. לאור זאת, יש הטוענים ככלל גורף, שכל מקום שבו הראב"ד לא חולק על הרמב"ם הרי שהוא סובר כמותו. אך יש מסתייגים מכלל זה (ראו שדי חמד כללי הפוסקים סימן ו).
השגות על הרי"ף, בהם הוא מגן עליו מפני התקפותיו של בעל המאור בספרו "כתוּב שָם", הנודע בשל ניסוחו החריף. כמו כן חיבר השגות המתייחסות ישירות על דברי בעל המאור.
השגות על ספרו של רבו רבי יוסף בן פלט, שלא ראו את אור הדפוס.
בעלי הנפש על הלכות נידה.
פירוש על מסכת בבא קמא.
פירוש על מסכת עבודה זרה.
פירוש על מסכת קינים.
פירוש על תורת כהנים.
איסור משהו על הלכות ביטול האיסורים.
פירוש קבלי לספר יצירה, אם כי לפי האר"י ז"ל הראב"ד של ספר יצירה הוא לא הראב"ד בעל ההשגות על משנה תורה.
הלכות לולב. המאירי בספרו מגן אבות מספר שחיבר את ספרו זה בצאתו מהעיר גושקייריש בסיבת מלחמה שניטשה שם, ובדרכו לשוב לעיר מולדתו נרבונא עבר דרך העיר קרקשנה, ונעתר לבקשת בני העיר לגור בעירם, ובעיר זו חיבר את הלכות לולב הנזכרים. הרמב"ן כתב חיבור השגות על הלכות לולב אלו.
תשובות רבות, שנדפסו בספר תמים דעים. שם נדפסו גם הלכות נטילת ידיים שחיבר.
דרשה לראש השנה ויום כפור, נדפסה בלונדון שנת תשט"ו מכתב יד מספריית בודלינא.