מוריסי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטיבן פטריק מוריסי (נולד 22 במאי 1959), הידוע בשם מוריסי, הוא זמר בריטי וסולנה לשעבר של להקת האינדי המצליחה הסמית'ס.
מוריסי נולד בעיר מנצ'סטר שבאנגליה. מוריסי זנח את שמו הפרטי כאשר החל להתפרסם עם להקת האינדי המשפיעה הסמית'ס, ונודע לציבור רק בשם משפחתו, "מוריסי". כאשר התפרקה להקת הסמית'ס בשנת 1987, פצח מוריסי בקריירת סולו מצליחה במהלכה הפך לאחד האמנים המעטים ששיריהם כיכבו במצעד עשרת הגדולים הבריטי בשלושה עשורים שונים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבט כללי
מוריסי נולד למהגרים איריים שעברו לאנגליה לפני הולדתו. הוא גדל בסטרטפורד, שכונה של מעמד הפועלים בעיר מנצ'סטר שבבריטניה. למרות שהוריו נישארו נשואים במהלך רוב שנות ילדותו, פיתח מוריסי קשר מיוחד עם אמו, שעבדה כספרנית. נראה כי בעקבות קשר זה, פיתח מוריסי הצעיר מספר תחומי עניין שייחדו אותו מבין שאר הילדים במעמדו: להקות בנות משנות ה-60, במיוחד מריאן פיית'פול וסילה בלאק, סרטי קולנוע משנות ה-50 וה-60 והסופר והמשורר אוסקר ווילד. הדבר היחיד שהציל אותו כנער מהצקות של בריונים בבית הספר היה יכולותיו האתלטיות, ובכל זאת, כיום הוא מתאר את תקופת התבגרותו כמאוד בודדה ודכאונית.
עם סיום הלימודים, עבד מוריסי זמן קצר במשרד ממשלתי האחראי על איסוף מסים, ולאחר מכן החליט לחתום אבטלה, להסתגר בחדרו שבבית אמו ולהתרכז בכתיבה, קריאה והאזנה למוזיקה. אחד הדברים שהשפיעו ביותר על מוריסי באותה תקופה היה מחזה מאת שילה דילייני בשם "טעם הדבש" (A Taste of Honey), ממנו שאב השראה וצוטט מאוחר יותר בשירים רבים של הסמית'ס. בתקופה הזו, מוריסי אף כתב ופרסם שתי יצירות על שניים מגיבוריו המשפיעים ביותר: ספר בשם "ג'יימס דין לא מת" (James Dean Is Not Dead) ומגזין מעריצים (פנזין) שנקרא בפשטות "הניו יורק דולס" (New York Dolls).
אירוע נוסף בעל השפעה חזקה על מוריסי היה סדרת הרציחות המפורסמות הכונו Moors Murders בשנות ה-60 המוקדמות. בני הזוג איאן בריידי ומיירה הינדלי חטפו, אנסו ורצחו באכזריות מספר ילדים, ולבסוף קברו אותם באזורי ביצתי מעל מנצ'סטר. באלבומה הראשון של הסמית'ס מופיע שיר הנקרא Suffer Little Children ("סבלו ילדים קטנים"), בו מוריסי מגיב על אותם פשעים ומחדד את העובדה שגם הוא יכל להיות אחד מאותם ילדים שנפלו להם קורבן. בשנת 2000, לאחר שמיירה הינדלי מתה בבית הכלא, צוטט מוריסי בראיון אומר שצריכים היו לתלות אותה על פשעיה.
הסמית'ס נחשבים בעיני רבים לאחת הלהקות המשפיעות ביותר בתקופת הפוסט-פאנק של שנות ה-80. זהותו המינית המעורפלת של מוריסי, ביחד עם נטייתו לשחוט פרות קדושות בקומפוזיציות ליריות מתוחכמות, השתלבה עם כתיבת השירים המלודית של הגיטריסט ג'וני מאר ומכרה תקליטים רבים. הלהקה זכתה להצלחה גדולה בבריטניה, אירלנד ואוסטרליה, והפכה ללהקת פולחן בארצות הברית, עם פופולריות בתחנות רדיו של קולג'ים עם הלהיטים ?How Soon Is Now ו-Panic.
לאחר תקופה פוריה בין 1985 ל-1987 בה הוציאו מספר אלבומים מצליחים: Meat Is Murder, Strangeways, Here We Come ו-The Queen Is Dead, הנחשב ליצירת המופת שלהם, התפרקו הסמית'ס בעקבות מחלוקת בין מוריסי למאר.
בשנות ה-80, הכריז על עצמו מוריסי כרווק מתנזר ממין. רבים האמינו באותה תקופה כי הוא הומוסקסואל משום שהמילים שכתב לשירים של הסמית'ס נטו תמיד למיניות מעורפלת. כמו כן, שניים מגיבוריו האהובים של מוריסי, אוסקר ווילד וג'יימס דין, נהגו לקיים יחסים עם גברים אחרים. מוריסי מסרב לשוחח על חייו הפרטיים, דבר שרק מלבה את ההשערות והניחושים סביב הנושא. עיתונאי בשם ריצ'רד סמית', הומוסקסואל גלוי, כתב שעל מוריסי "לצאת מהארון" רק כדי לעזור להומוסקסואלים אחרים. מוריסי עצמו אמר בכתבה משנות ה-90 המוקדמות במגזין המוזיקה רולינג סטון: "אני עליז? ובכן, אלה חדשות בשבילי." וכאשר נדרש שוב לנושא בסרט תיעודי של ערוץ 4 הבריטי בשנת 2003, The Importance of Being Morrissey, ענה בפשטות: "אנשים חושבים שהם יודעים, חושבים שהם מבינים. לי לא באמת אכפת מה אנשים חושבים – זה לא משנה לי כלל, ואני לא מסתיר שום דבר". הוא ממשיך להתחמק מהנושא, מה שרק מוסיף למסתורין המשחק תפקיד גדול במשיכת המדיה למוריסי כבר מעל 20 שנה.
הקריירה של מוריסי לאחר הסמית'ס סיפקה אף היא אלבומים מצליחים, וב-1994 הוא הגיע למקום הגבוה בקריירה שלו במצעדים עם האלבום Vauxhall and I והסינגל מתוכו, The More You Ignore Me, The Closer I Get. לאחר שהפיק מספר אלבומים בשנים הראשונות של קריירת הסולו שלו בסגנון הפקה המזכיר את שיתופי הפעולה שלו עם מאר, החליט מוריסי להחליף את סטיבן סטריט, שכתב איתו את השירים לאלבומים Viva Hate ב-1988 ו-Bona Drag ב-1990, ומארק נווין, איתו עבד על Kill Uncle ב-1991. הלהקה שאסף לעצמו ב-1992 לאלבום Your Arsenal חידשה את הצליל ואת ההצלחה במכירות של שיריו של מוריסי עם סגנון רוקבילי אמריקני רענן. עבודת ההלחנה חולקה בין הגיטריסטים בוז בורר ואלן וויט, שנשארו מאז ועד היום ליבה של הלהקה.
האלבום Your Arsenal הופק על ידי מיק רונסון, הגיטריסט המיתולוגי של דייוויד בואי, וזכה במועמדות לפרס הגראמי בקטגורית האלבום האלטרנטיבי הטוב ביותר. דייוויד בואי עצמו, שהיה מעריץ של מוריסי, הציע לו להצטרף אליו לסיבוב הופעות ב-1995. מוריסי נענה להצעה, אך בשלב מוקדם של סיבוב ההופעות השתעמם מבואי ומההופעות ועזב באמצע. בואי אף הקליט גירסת כיסוי לשיר של מוריסי שנקרא I Know It’s Gonna Happen Someday המופיעה באלבומו מ-1993, Black Tie, White Noise. בשנת 2004, דיבר מוריסי על בואי בתוכנית יום שישי בערב עם ג'ונתן רוס (הראיון הטלוויזיוני הראשון של מוריסי מזה 17 שנים) וכינה אותו "דייוויד שואי" (Showie), בטענה שהאמן המנוסה הוא פשוט 'עסק'. כמו כן, בכתבה מ-2004 במגזין המוזיקה GQ, צוטט מוריסי אומר על בואי: "הוא אינו האדם שהיה בעבר. הוא כבר אינו דייוויד בואי בכלל. כיום הוא נותן לאנשים מה שהוא חושב שישמח אותם, והם בתמורה מפהקים פיהוק גדול. ומכיוון שכך, הוא אינו רלוונטי. הוא היה רלוונטי רק בטעות."
עם מוניטין של אחד שאינו מעוניין בפשרות עם נהלי שיווק של חברות תקליטים, סבל מוריסי שנים רבות מההשלכות של דימוי האאוטסיידר שאימץ בתעשיית המוזיקה. למרות בסיס מעריצים גדול ונאמן העוקב אחר כל צעד של האמן, אלבומיו מאז שנת 1996 לא הצליחו להגיע לקהלים רחבים יותר. בין השנים 1999 ו-2003, לא הצליח מוריסי למצוא חוזה הקלטות בכלל (לפחות לא חוזה העומד בדרישותיו).
בעקבות האשמות בגזענות בילה מוריסי חלק גדול משנות ה-90 כדמות מושמצת. ההאשמות התבססו על שירים כמו Bengali In Platforms ו-The Nation Front Disco, כמו גם ציטוט של האמן אומר "אני לא שונא פקיסטנים, אני פשוט מאוד לא מחבב אותם" והרעיון הגרוע להופיע בהופעת האיחוד הראשונה של להקת מאדנס בפארק פינסבורי שבלונדון, עטוף בדגל בריטניה. המכה החזקה ביותר הגיעה מעיתון המוזיקה NME שהכריז עליו "פרסונה נון גראטה" במשך יותר מעשור, וזאת לאחר שהרומן של המגזין עם הסמית'ס בשנות ה-80 היה כל כך מוגזם שאנשים אמרו בבדיחות כי ראשי התיבות בשמו הם New Morrissey Express. הסכסוך בין מוריסי ל-NME הסתיים לבסוף בשנת 2004.
מאז ומתמיד היה מוריסי ידוע בכנות לבו בזכות הערות שהציתו מחלוקות וקולות מחאה. אויביו המפורסמים ביותר היו משפחת המלוכה, תעשיית הבשר וראש ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ'ר. בסיבוב הופעות ב-1992 פורסם כי אמר "הביאו לי את ראשו של אלטון ג'ון". הוא ביקר קשות אמנים כמו מדונה וג'ורג' מייקל. מטרות נוספות לביקורתו היו באנד אייד, מוזיקת ראפ, רגאיי (ביקורת עליה חזר בו לאחר מכן כאשר הודה כי התבדח ובעצם גדל על סינגלים קלאסיים של לייבל הרגאיי הבריטי "טרוג'ן רקורדס" בשנת ה-70 המוקדמות), מוזיקת רייב וכוכבי נוער.
מוריסי עזב את ביתו האנגלי בשנות ה-90 המאוחרות ועבר לגור בעיר לוס אנג'לס, שם מצא לו חיים חדשים במערב ארצות הברית ויצר קשרים חזקים עם הקהילה ההיספנית, להפתעתם של רבים, המכילה כיום בסיס מעריצים גדול. נראה כי שיריו של מוריסי על התבודדות וניכור תירגמו את עצמם מרחובות מנצ'סטר לפרברים של לוס אנג'לס, עובדה שמוריסי עצמו הביע את הפתעתה והכרת תודה עם גילויה.
ביוני 2003, הכריזה חברת התקליטים סנקצ'וארי על עסקה עם מוריסי. הוא קיבל את לייבל הרגאיי לשעבר "אטאק רקורדס" (Attack Records) כפלטפורמה להקלטת חומרים חדשים וככל הנראה גם להחתמת אמנים חדשים.
האלבום You Are The Quarry, יצא ב-17 במאי 2004. הגיטריסט אלן וויט תיאר את העבודה על האלבום כשילוב בין האלבומים Your Arsenal ו-Vauxhall and I, והאלבום קיבל ביקורות מצוינות בתקשורת. הסינגל הראשון מהאלבום, Irish Blood, English Heart, הושמע לראשונה בתחנת הרדיו KROQ ב-22 במרץ 2004 והופץ לחנויות בכל העולם ב-10 במאי של אותה שנה. הסינגל הגיע למקום ה-3 במצעד הסינגלים הבריטי בשבוע הראשון להפצתו. זהו המקום הגבוה ביותר אליו הגיע מוריסי במצעד בכל הקריירה שלו, הן כזמר סולו והן כסולן של הסמית'ס. כמו כן, האלבום הפך להיות המצליח ביותר מכל אלבומיו עד היום, סולו או עם הסמית'ס והוא מכר מעל מליון עותקים.
בהופעה בעיר דאבלין ב-5 ביוני 2004, יצר מוריסי מחלוקת עולמית כאשר הכריז על מותו של נשיא ארצות הברית לשעבר, רונלד רייגן, ולאחר מכן ציין כי היה מעדיף עם הנשיא הנוכחי, ג'ורג' וו. בוש, היה מת במקום [1].
עם יציאת הסינגל I Have Forgiven Jesus בדצמבר 2004, הפך מוריסי לאמן היחיד שהצליח להכניס 4 סינגלים שונים לעשרת הגדולים של המצעד הבריטי באותה שנה [2].
אלבומו האחרון של מוריסי נקרא 'Ringleader Of The Tormentors'. האלבום, שהוקלט ברומא, יצא באפריל 2006. הפיק אותו טוני ויסקונטי, שעבד בעבר עם טי רקס ועם דייוויד בואי. הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום הוא 'You Have Killed Me'.
[עריכה] טריוויה
- מוריסי נקרא על שמו של השחקן האמריקני סטיבן קוקרן.
- בראיון משנת 1997 לקידום הסינגל Alma Matters מתוך האלבום Maladjusted, ציין מוריסי את Shoplifters of the World Unite כשיר האהוב עליו של הסמית'ס.
- ביוני 2004 שאל העיתון הבריטי "האובזרבר" (The Observer) את מוריסי מהם עשרת האלבומים ה"בריטיים" האהובים עליו. בתגובה ענה מוריסי כי הוא יכול לחשוב רק על אלבום בריטי "אחד": For Your Pleasure של להקת רוקסי מיוזיק.
- ג'יי קיי רולינג, בונו, דייוויד בואי, קורט קוביין, מייקל סטייפ, ג'ף באקלי, נואל גלאגר, הארי היל, קרייג קילבורן, ת'ום יורק, ג'ונתן רוס, דאגלס קופלנד, ליאם גלאגר, ריאן אדאמס, ריקי ג'רבייס וקת'י בורק ציינו כולם בפומבי שהם מעריצים את עבודתו של מוריסי. שם ספרו של קופלנד, Girlfriend in a Coma, הוא גם שם שיר של הסמית'ס, ואזכורים שונים של שורות משירים של הסמית'ס שזורים לאורך הספר.
- בלוס אנג'לס, בה מוריסי ידוע בשם החיבה "מוז", מצא מוריסי קהל לטיני גדול. בסיס המעריצים החדש והמפתיע הזה הוביל אפילו לכינוי חדש לעיר: מוז אנג'לס. בשנת 2003, יוצר הסרטים וויליאם ר. ג'ונס מלוס אנג'לס ביים סרט תיעודי על מעריציו הלטינים של מוריסי הנקרא ?Is It Really So Strange.
- באוקטובר של 2004, יצא מוריסי בהצהרה פוליטית לציבור המצביעים האמריקני שיצביע נגד ג'ורג' וו. בוש לנשיאות ארצות הברית. הצהרתו של מוריסי היתה: "אני מפציר באנשים להצביע נגד ג'ורג' בוש בכל לבי. ג'ון סטוארט יכול היה להיות אידאלי, אך ג'ון קרי הוא הבחירה ההגיונית והשפויה. אין צורך להגיד את זה שוב, אך בוש אחראי במו ידיו להפיכת ארצות הברית למדינה הנוירוטית והאובססיבית לגבי טרור ביותר על כדור הארץ. בשביל שאר העולם, ארצות הברית הפכה פתאום למקום לא נחמד לבקר בו בגלל רשויות ההגירה האמריקניות – תחת פקודותיו של בוש – המרשות לעצמן להתנהג בימינו בצורה המזכירה את חיילי הס.ס. של היטלר. אנא מכם, החזירו את השפיות והאינטליגנציה לארצות הברית. אל תשכחו להצביע. הצביעו לג'ון קרי והיפטרו מג'ורג' בוש!" [3].
- מוריסי ידוע כצמחוני מסיבות אידאולוגיות ותומך נלהב בזכויות בעלי חיים, אחד מאלבומי הסמית'ס אף נקרא "בשר הוא רצח".
[עריכה] דיסקוגרפיה
לרשימת האלבומים והסינגלים של הסמית'ס, ראו הסמית'ס.
[עריכה] אלבומים
- מרץ 1988 - "Viva Hate"
- נובמבר 1990 - "Bona Drag"
- מרץ 1991 - "Kill Uncle"
- יולי 1992 - "Your Arsenal"
- מאי 1993 - "Beethoven Was Dead"
- מרץ 1994 - "Vauxhall and I"
- פברואר 1995 - "World of Morrissey"
- ספטמבר 1995 - "Southpaw Grammar"
- אוגוסט 1997 - "Maladjusted"
- ספטמבר 1997 - "Suedehead: The Best of Morrissey"
- ספטמבר 1998 - "My Early Burglary Years"
- נובמבר 2001 - "The Best of Morrissey"
- מאי 2004 - "You Are The Quarry"
- מרץ 2005 - "Live at Earls Court"
[עריכה] סינגלים עם מיקומם בטבלה הבריטית
- 1988 "Suedehead" - מקום חמישי.
- 1988 "Everyday Is Like Sunday" - מקום תשיעי.
- 1989 "The Last of the Famous International Playboys" - מקום שישי.
- 1989 "Interesting Drug" - מקום תשיעי.
- 1989 "Ouija Board, Ouija Board" - מקום שמונה עשר.
- 1990 "November Spawned a Monster" - מקום שנים עשר.
- 1990 "Piccadilly Palare" - מקום שמונה עשר.
- 1991 "Our Frank" - מקום עשרים ושישה.
- 1991 "Sing Your Life" - מקום שלושים ושלושה.
- 1991 "Pregnant for the Last Time" - מקום עשרים וחמישה.
- 1991 "My Love Life" - מקום עשרים ותשעה.
- 1992 "We Hate It When Our Friends Become Successful" - מקום שבעה עשר.
- 1992 "You're the One for Me, Fatty" - מקום תשעה עשר.
- 1992 "Certain People I Know" - מקום שלושים וחמישה.
- 1994 "The More You Ignore Me, the Closer I Get" - מקום ארבעים ושישה.
- 1994 "Hold on to Your Friends" - מקום ארבעים ושבעה.
- 1994 "Interlude" (עם סוזי סו) - מקום עשרים וחמישה.
- 1995 "Boxers" - מקום עשרים ושלושה.
- 1995 "Dagenham Dave" - מקום עשרים ושישה.
- 1995 "The Boy Racer" - מקום שלושים ושישה.
- 1995 "Sunny" - מקום ארבעים ושניים.
- 1997 "Alma Matters" - מקום שישה עשר.
- 1997 "Roy's Keen" - מקום ארבעים ושניים.
- 1998 "Satan Rejected My Soul" - מקום שלושים ותשעה.
- 2004 "Irish Blood, English Heart" - מקום שלישי.
- 2004 "First of the Gang to Die" - מקום שישי.
- 2004 "Let Me Kiss You" - מקום שמיני.
- 2004 "I Have Forgiven Jesus" - מקום עשירי.
- 2005 "There Is a Light That Never Goes Out" / "Redondo Beach" - מקום אחד עשר.
[עריכה] קלטות וידאו ו-DVD
- 1990 - Hulmerist
- 1992 - Live In Dallas
- 1992 - The Malady Lingers On
- 2000 - !Oye Esteban
- 2005 - ?Who Put The M In Manchester
[עריכה] קישורים חיצוניים
- AMG - מוריסי באתר All Music Guide.
- It May All End Tomorrow - אתר מעריצים המכיל את הדיסקוגרפיה המלאה של הסמית'ס ומוריסי עם פרשנויות, הסברים ופרטי טריוויה.
