מותו של סוכן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

מותו של סוכן הוא מחזה שנכתב בשנת 1949 על-ידי המחזאי ארתור מילר. המחזה נחשב לסאטירה חריפה על החלום האמריקאי והקפיטליזם המוקצן שאפיין את ארצות הברית בתקופה בה נכתב, ומציג את התמוטטות החלום הבורגני. המחזה התקבל בביקורות נלהבות וזכה בשנת 1949 בפרס פוליצר, פרס טוני ובפרס חוג מבקרי הדרמה של ניו יורק למחזה הטוב ביותר. זהו המחזה הראשון שזכה בשלושת הפרסים האלה בו-זמנית והפך את מילר למחזאי מפורסם בעולם כולו.

[עריכה] תקציר עלילה

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

המחזה מוצג בשתי מערכות בתוספת תפילת אשכבה. במרכז המחזה עומד ווילי לומן, סוכן מכירות מזדקן שמאבד אט אט את אחיזתו במציאות. ווילי תמיד חשב שהוא ניחן בקסם אישי וביכולת להתחבר עם אנשים, הוא מספר שבעבר היה מוכר בכל רחבי ניו אינגלנד, כשהיה מסתובב ורוקם עסקאות. בניו, ביף והפי ("אגרוף" ו"שמחה" באנגלית) היו מקור לגאווה ושמחה בשכונת מגוריהם, ואישתו לינדה הייתה מאושרת כל הזמן. לרוע המזל הזמנים האלו חלפו, ועכשיו חייו נראים קודרים מאוד.

ווילי עבד קשה כל חייו ובשלב זה היה אמור לפרוש, לחיות חיי מותרות ולסגור עסקאות עם אנשי עסקים בטלפון. אך חוויות של אובדן וההתעסקות בעבר גרמו לכך שאיבד את היכולת לנהוג ברכב ולתקשר עם בני הדור החדש שהחליפו כעת את לקוחותיו המוכרים. כל שאיפותיו נכשלו: הוא פוטר מעבודתו (שגם ככה בקושי כילכלה אותו) על ידי אדם בן הדור של בניו שווילי עצמו נתן לו את שמו. בשלב זה נאלץ ווילי לקחת הלוואות מחברו האמיתי היחיד ומושא קנאתו, צ'רלי, כדי "לגמור את החודש". אף אחד מחבריו או מלקוחותיו לשעבר כבר לא זוכר אותו.

ביף, בנו בן ה-34, התקשה "למצוא את עצמו" כתוצאה מחוסר יכולת להשתקע, שנגרמה עקב חינוכו של אביו "להצליח תוך שבועיים". הפי, בנו הצעיר יותר של ווילי, משקר בנוגע למעמדו הכלכלי על מנת 'להגשים' את חלומו של האב לבנים מצליחים. מנגד, צ'ארלי, השכן, הוא איש בעל עסק מצליח, ובנו ברנרד, שהיה תולעת ספרים בילדותו, הוא עורך דין מצליח. בנוסף, מסופר שלווילי היה לפחות רומן אחד במהלך מסעות העסקים שלו, אותו האחד שגרם לבנו ביף לאבד את האמון באביו ובערכיו. לבסוף, תוקפים את ווילי זכרונות מאחיו המת בן, שעזב לאפריקה בגיל צעיר והתעשר. בנסיבות אלו זה לא מפתיע שלווילי יש נטיות אובדניות אשר לביף והפי, שחזרו הביתה לאחר שנים, אין מושג עליהם.

עומק הבעיות נחשף בהדרגה. וילי מדגיש את היותו נצר למשפחה נאהבת מתוקף האמונה שזה יביא אותו להצלחה, אבל העובדה שהוא נדבק לזה בכל כוחו מזיקה לו. בניו לא רק אהובים על כולם אלא גם נאים, וכמו שווילי רואה זאת הם לא צריכים שום דבר בחיים פרט לכך. הוא מחדיר אמונה זו בילדיו בצורה כה עמוקה עד שהם מאמינים שההזדמנויות פשוט יפתחו בפניהם ללא כל מאמץ. כמובן שהחיים לא נדיבים כמו שהם מקווים, ואף אחד מהם לא מצליח להחזיק בעבודה ראויה. וילי שנוכח בכישלונו וכישלונות בניו נמשך יותר לכיוון של לשים את כל תקוותיו בבניו. הטעות הטראגית שלו היא חוסר היכולת לראות בכישלון חלומו. הפי מאמץ את גישת אביו ובסוף המערכה הראשונה הוא מתייעץ עם ביף כדי לחפש הזדמנות עסקית להתעשרות מהירה. אבל כשביף מנסה אחת מההזדמנויות הללו, הוא מבין את הטעויות של אביו, ולבסוף מחליט לתקוף את אביו. הם מתעמתים בשיאו של המחזה: ביף מאשים את אביו בנוירוזה (הפרעה נפשית), בעוד וילי מאשים אותו בכך שהרס את חייו סתם כדי לפגוע ברגשותיו. למרות הקרב המילולי הרגשי אף אחד לא מוכן לוותר, לבסוף ביף נשבר ופורץ בבכי ושואל את אביו אם הוא יתעורר מהחלום שלו. שאלה זו נוגעת לליבו של וילי מכיוון שהיא מראה לו שלביף עדיין אכפת ממנו למרות הכל.

כשווילי נשאר לבד וחרד, מופיע בן, אחיו הבכור, מעבר לכתפו. ווילי מצהיר שהוא לוקח את חייו לידיו, האורחים שיתייצבו להלוויתו יוכיחו לבניו עד כמה הוא היה אהוב בחייו, וכספי ביטוח החיים שלו יהיו התעשרות הבזק לה חיכה כל חייו, ויאפשרו לביף לפתוח עסק משלו. שכונת מגוריהם מתעוררת לקולות ההתנגשות של מכוניתו של וילי, למרות אזהרותיו של בן שפוליסת הביטוח לא תשולם במקרה של התאבדות.

[עריכה] ניתוח

מבנה המחזה מזכיר את זרם התודעה: וילי נסחף בביתו בין הסלון, קדמת הבמה, פלאשבקים והעבר. בנוסף הוא מפנטז שיחות עם אחיו בן. השימוש בבמות שונות אלו מאפשר למילר לעמת את חלומותיו של וילי עם המציאות בדיוק מירבי, וגם לעמת את הדמויות עצמן. בנוסף, חושף מילר בפנינו את פרטי הסיפור בהדרגה ובכך לא נותן לקהל לשפוט אף דמות. כשמסופר סיפור מההווה יש חוקים ברורים על הבמה: הדמויות נכנסות רק מהדלת שבשמאל הבמה, אך כאשר מוצג אירוע שקרע בעבר החוקים נשברים וניתן לראות דמויות עוברות דרך קירות.