התאבדות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התאבדות - פעולה שבה אדם הורג את עצמו.
שיטות התאבדות נפוצות הן תלייה, ירייה, מינון יתר של תרופות, קפיצה מגובה, חיתוך ורידים. צורת ההתאבדות המותירה את סיכויי ההישרדות הפחותים ביותר היא זו העושה שימוש באקדח או ברובה.
ההתאבדות היא תופעה נפוצה יחסית, במיוחד בגילאי ההתבגרות - אחד מכל חמישה מתבגרים אמריקנים מדווח ששקל ברצינות לשים קץ לחייו.
לא כל הצעירים מסתפקים במחשבות בלבד. התאבדות היא סיבת המוות השלישית בחשיבותה בגילאים 15-24 בארצות הברית. ניסיונות התאבדות נפוצים יותר בקרב נשים, אך הגברים מצליחים יותר בביצוע. באופן כללי, 2% מהאמריקנים מתים כתוצאה ממעשה התאבדות.
אומנם נראה שהתאבדות אינה נטייה כרונית, שכן מבין הנכשלים בניסיון התאבדות רק מיעוט קטן (1% כל שנה) חוזר ומנסה לאבד עצמו לדעת. נראה שיש בנתון זה כדי להצדיק התערבות של הרשויות במטרה למנוע מהרוצה להתאבד להגשים את מטרתו. וזהו הצידוק העיקרי גם בישראל לחוק לטיפול בחולי נפש - מניעת המסוכנות לעצמו של המתאבד הלקוי בנפשו.
תוכן עניינים |
[עריכה] גורמי ההתאבדות
התאבדות הינה סימפטום ולא מחלה, והיא אקט קיצוני הנובע מסיבות אחדות או שילוביהן: בדידות, מחלה, כשלון בתחום הרומנטי, קשיים כלכליים כאבטלה או קריסת העסק; ומשפחתיים כגירושין או התאלמנות, הם הסיבות העיקריות שבהן מתרצים אנשים ניסיון התאבדות שעשו. אך בראש ובראשונה, הסיבה העיקרית להתאבדות היא דיכאון. סיום החיים הוא לעתים תוצאה סופית של מחלת נפש קשה זו. השילוב בין דיכאון לאלכוהול מסוכן במיוחד. גם הגירה הינה גורם סיכון לאובדנות.
כמה מחקרים מקשרים בין רמות נמוכות של המוליך העצבי סרוטונין להתאבדות. אין זה מפתיע, שכן מוליך עצבי זה קשור למניעת דיכאון ולהפחתת אגרסיביות. בשל חשיבותו של הסרוטונין, דיאטה מופחתת כולסטרול (הקשור לסרוטונין) מסוכנת אם היא נעשית בידי בעלי נטייה אובדנית רצינית. נטען שתרופות נגד דיכאון, בעיקר מהדור הישן, עלולות להעלות את סכנת ההתאבדות. הסיבה לכך היא שלעתים תרופות אלו משפרות את יכולת הפעולה ואת האנרגיה של המדוכאים עוד לפני שמשתפר מצב רוחם והרגשתם. בדרך כלל מתקשים דכאוניים לתכנן התאבדות בשיא מחלתם, בשל השיתוק הנפשי המוחלט והעדר כוחות שמשרה עליהם מחלתם.
כיום מקובלות תרופות חדישות מקבוצת ה-SSRI, המעכבות את הספיגה מחדש של הסרוטונין ובכך מגדילות את כמותו במוח (ראו עוד בערך מוליך עצבי).
אינו קיים מידע מוצק על קווים תורשתיים בנטייה ההתאבדותית, התאבדות אינה עוברת מדור לדור ברמה הגנטית, היא אינה תכונה המאפיינת בן-אדם אלא צורת התנהגות חברתית נרכשת. עם זאת,ידוע על משפחות שפקדו אותן מעשי התאבדות רבים. ההתאמה בין תאומים זהים בניסיונות התאבדות היא גבוהה מאוד יחסית - 23%. ההשערה המיוחסת לנתונים אלו היא שהאדם המתאבד הופך את מותו למוכר ומקובל ולכן סביר יותר להניח שהסיכויים להתקל במקרה שנית יהיו גבוהים יותר במעגלים שהיו קרובות למתאבד. רצון להתאבד אינו מחלה כרונית. רק מעטים מבין אלו שניצלו מניסיון התאבדות ממשי אחד ינסו שוב לשלוח יד בנפשם.
בכחמישה אחוזים ממקרי ההתאבדות ה"מוצלחת" (כביטוי האנגלי) לא מוצאים שום פסיכופתולוגיה שהיא כגורם לסימפטום זה. בין אלה נמנים כנראה גם מקרי ההתאבדות הפילוסופיים, מקרי התאבדות דתיים (הנזירים הבודהיסטים ששרפו עצמם למוות, קידוש השם), מקרי התאבדות קבוצתית של לוחמי חירות (מצדה כדוגמה, לוחמי הצבא האירי הרפובליקני שהרעיבו עצמם למוות בכלא הבריטי), מחאה פוליטית (יאן פאלאך, הצ'כי ששרף עצמו מול הטנקים הרוסים בפלישה לצ'כיה 1968), ולוחמים שונים בהיסטוריה האנושית (טייסי הקמיקזה היפנים במלחמת העולם השנייה, מתאבדי בן לאדן בפיגוע התאומים בארצות הברית, פיגועי ה-11 בספטמבר), ודוגמאות נוספות.
[עריכה] התאבדות בחברות בעולם
התאבדות אינה מאפיינת דווקא חברות נחשלות. בהונגריה, בגרמניה, באוסטריה, בשבדיה ובדנמרק שיעורי ההתאבדות הם מן הגבוהים בעולם. לפי תאוריה מפורסמת של הסוציולוג אמיל דורקהיים, שיעור ההתאבדות הוא פונקציה של הלכידות החברתית. לפי התאוריה של דורקהיים, האדם האובדני הוא אדם הנמצא בקשר חזק או חלש מדי עם החברה, או אדם שהשליטה של החברה בו היא חזקה או חלשה מדי. בעזרת תאוריה זו הבחין דורקהיים בארבעה סוגי התאבדות:
- התאבדות אגואיסטית: האדם האובדני כמעט ואינו נמצא בקשר עם הסביבה, ושליטתה בו היא חלשה מאוד. התאבדות כזאת נובעת מרצונות נרקיסיסטים שלא מומשו. האדם מרגיש שהוא חייב להצליח בכוחות עצמו, שכן אין לו את החברה כמשענת תומכת. כשהוא מרגיש שהוא לא מצליח לעמוד לבדו, הוא פונה להתאבדות.
- התאבדות אנומית: גם כאן האדם נמצא בקשר חלש עם הסביבה והשליטה של הסביבה היא חלשה, אך סיבת ההתאבדות כאן שונה. האדם האובדני מרגיש חוסר זהות חברתית. הוא מרגיש בודד ומנוכר. הרגשה זו היא שמביאה אותו להתאבדות. סוג זה של התאבדות נפוץ בעיקר אצל מהגרים שחשים לרוב כנפרדים מהחברה בה הם חיים, או בתקופה של אנומיה חברתית, דהיינו בלבול ערכים ונורמות. זה קורה, למשל, ברגעי שפל וגיאות כלכליים.
- התאבדות פטליסטית: האדם נמצא בקשר חזק ביותר עם החברה, והיא שולטת בו לחלוטין. הקשר עם החברה חזק כל כך עד כי האדם מרגיש שהוא נעלם בתוכה - הוא מרגיש חוסר זהות אינדווידואלית, ומבקש להמלט מהחנק החברתי. סוג ההתאבדות הזה אופייני בעיקר בחברות טוטליטאריות.
- התאבדות אלטרואיסטית: גם כאן האדם נמצא בקשר חזק עם סביבתו, והשליטה בו חזקה. האדם מרגיש כנוע לחלוטין לחברה. אך בסוג זה החברה היא זו שקוראת ליחיד להקריב את חייו למענה. האדם מוגדר כאובדני, על אף שלהתאבדותו ישנה מטרה - להגן או להלחם למען חברתו. פיגועי התאבדות הן דוגמאות לסוג התאבדות אלטרואיסטית.
יש בהסבר זה כדי לבאר מדוע ההתאבדות אינה נפוצה בחברות מסורתיות, הידועות ברמת לכידות חברתית בריאה וקבועה; הבעיה המרכזית של חברות דתיות היא קיומה של אמונה לגבי חיים לאחר המוות. אמונה זו עלולה הייתה להעלות את סף האלימות, שכן היא מפחיתה את הפחד מן המוות. על כן מרבית האמונות השולטות בחברות כאלו אוסרות באיסור חמור על התאבדות, וטוענות שהעובר על האיסור יינזק בחיים שלאחר המוות.
השפעה תרבותית-חברתית ידועה על התאבדות, מוכרת מגל ההתאבדויות שבא לאחר שיצא לאור ספרו של וולפאנג גתה, "ייסורי ורתר הצעיר", בו מתואר בחור צעיר המאוהב בנערה המאורסת לאחר ושאינה נענית לחיזוריו עד שהוא מחליט לשים קץ לחייו. בעקבות גל ההתאבדויות ההמוני של צעירים, נאסר הספר שנים אחדות להפצה.
[עריכה] היחס להתאבדות
בעבר היו במדינות המערב, ובכללן בישראל, חוקים שלפיהם היוותה ההתאבדות עבירה פלילית. חוקים אלו בוטלו, באשר אין הם הולמים את ההשקפה המודרנית המקנה לאדם אוטונומיה על גופו ונפשו. אף על פי כן, גם כיום אין המשפט סבור שלאדם זכות להתאבד, וחשד כי אדם עומד לשים את נפשו בכפו, מהווה עילה להטלת הגבלות על חירותו במטרה למנוע ממנו לעשות זאת. לעתים מגיעים הדברים עד כדי אבסורד. אירע בארצות הברית שנידון למוות ניסה להרעיל עצמו ערב הוצאתו להורג. הרופאים עמלו על שטיפת קיבתו והשיבו אותו לחיים, רק כדי שיושב למחרת בבוקר על הכיסא החשמלי.
כאשר אדם סובל מייסורים קשים וממחלה סופנית מקובל שלא לכפות עליו טיפול שיאריך את חייו, אך כמעט בכל מדינות העולם חל איסור לסייע לו בדרך אקטיבית למות. בהולנד קיימות תקנות מקלות בעניין זה, אך הן מותקפות בחריפות, ונטען שהן מובילות למדרון חלקלק שסופו בזילות מוחלט של ערך החיים וברצח שרירותי. ראו המתת חסד.
ההתאבדות היא אחת הסוגיות החשובות בפילוסופיה, וכבר אפלטון דן בה בשני חיבורים - ושולל אותה, למעט ארבעה מקרים יוצאי דופן. הפילוסוף המודרני הראשון שהתייחס להתאבדות בחיוב הוא ג'ון דון, במסה בִּיאַתָאנַטוֹס (1607). נושא ההתאבדות ריתק גם את האקזיסטנציאליסטים במאה העשרים.
[עריכה] היהדות וההתאבדות
היהדות ההלכתית פוסלת התאבדות כמעט בכל מצב. המתאבד נידון להיקבר מחוץ לגדר, ואין יושבים עליו שבעה. בדרך כלל אין מקיימים דינים אלו, משום שמלמדים זכות על המתאבד ומניחים כי לקה בנפשו, שמותו היה תאונה, או שהספיק לשוב בתשובה בזמן שחלף מביצוע פעולת ההתאבדות ועד למוות.
במקרים מסוימים, התורה מצווה על אדם למות על קידוש השם ולא להסכים לעבור עבירה. למשל, אם יוכרח אדם לעבור על אחד משלושה חטאים (עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים) ייהרג ולא יעבור. התוספות במסכת עבודה זרה כותבים שמותר לאדם להתאבד, במקרה שהוא חושש שלא יעמוד בייסורים ויסכים לעבור על איסור של ייהרג ואל יעבור.
ביהדות אשכנז בימי מסעי הצלב ארעו התאבדויות על קידוש השם. לדבר זה ניתנה ההצדקה שמכיוון שממילא היו המתאבדים נהרגים על ידי רודפיהם בגלל סירובם להמיר את דתם, שכן על עבודה זרה מצווים היהודים לההרג ולא לעבור (הנצרות נחשבת עבודה זרה בגלל האלהת ישו), אין לגנות אותם על כך שהרגו את עצמם. בביצוע ההתאבדות הצילו את עצמם מהייסורים או לחילופין מנעו מעצמם את הפיתוי להסכים לעבור עבירה כדי להתחמק מהייסורים.
בימי המקרא תוארו מספר אירועי התאבדות:
- על אבימלך מסופר כי לאחר שנפצע קשה בקרב על העיר תֵבֵץ, כששכב פצוע מפלח רכב שהושלך לעברו בידי אשה, חשש מהבושה הנובעת מכך, וביקש מנערו לדקרו: "וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת" (שו' ט,נד). למרבה האירוניה, מאוחר יותר מוזכר אבימלך כמי שנהרג על ידי אשה (שמ"ב יא,כא).
- בספר שופטים מוזכר שמשון אשר התאבד באומרו "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים" (שופטים טז,ל).
- שאול המלך התאבד פן יפול לידי הפלשתים. התאבדות זו הייתה רק למטרת קיצור סבלו, כמתואר: "וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי... וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת-הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ" (שמ"א לא,ד-ה). בנוסף, בעקבות ביקורו אצל בעלת האוב, ידע שאול עוד מליל אמש שעתיד הוא למות בקרב.
- אחיתופל, ככל הנראה, התאבד בחניקה, כשהבין שאבשלום לא הלך בעצתו ודוד יוכל להביס אותו. הוא חשש פן יומת על ידי דוד כמורד במלכות (שמ"ב יז,כג).
- זמרי התאבד בשריפת הארמון על עצמו כאשר גילה שהמרד שלו באלה בן בעשא נכשל והוא כנראה ייהרג על נסיון המרד (מלכים א', ט"ז).
מעניין לציין שהמתאבדים נהרגו בארבע מיתות בית דין. שאול ואבימלך נהרגו בסיף, שמשון בסקילה, אחיתופל בחנק וזמרי בשרפה.
בימי קדם, הועלתה על נס אגדת חנה ושבעת בניה, שבה שבעת הבנים מסרו את נפשם כדי לא לעבוד עבודה זרה לפני אנטיוכוס מלך יוון ואמם התאבדה מרוב צער. (ספר המכבים ב' פרק ז').
הרב שלמה גורן הצדיק מקרים בהם חייל מתאבד כדי למנוע נפילת סודות לידי האויב ומקרים בהם חייל יוצא למשימת התאבדות כדי להציל את חבריו.
[עריכה] התאבדויות בישראל
על פי נתוני שנת 2003, בישראל אחוז המתאבדים נמוך יחסית למדינות אחרות בעולם (מקום 63), עם 11 מתאבדים ל-100,000 איש בממוצע. האחוז נשמר נמוך לאורך השנים, מלבד קפיצה קלה באמצע שנות ה-70. מספר הגברים המתאבדים בישראל גדול פי כמה ממספר הנשים. גברים מתאבדים פי 4 מאשר נשים, אך נשים מנסות להתאבד יותר. בסין, למשל, התהפכה המגמה בשנים האחרונות. נשים מתאבדות יותר מגברים. לאורך השנים חלה עליה בישראל במספר הנשים המתאבדות. הגילאים בהם מתבצעות ההתאבדויות הרבות ביותר הם 45-54 וגיל ההתבגרות. עם זאת, ביחס של גודל אוכלוסיית הגיל למספר המתאבדים, הרי שסיכוייו של קשיש החל מגיל 75 לבצע התאבדות הם הגדולים ביותר[1].
[עריכה] התאבדויות בצה"ל
התאבדויות הינן גורם המוות מספר אחת (או מספר שתיים, אחרי תאונות) בקרב חיילי צה"ל, מלבד בשנות מלחמה ושנות עימות. בשנת 2006 התאבדו 27 חיילים [2]. התאבדויות חיילים אינן נובעות בהכרח מהשירות הצבאי עצמו, אלא גם מהנגישות הקלה לנשק בכלל ונשק אישי בפרט ומהלחץ הרב בו הם נתונים.
אחוז המתאבדים בשנת השירות הראשונה שלהם גדולה מבשאר שנות השירות, אך יש מקרים דומים גם של אנשי קבע.
צה"ל מתייחס למשפחות המתאבדים כאל משפחות שכולות לכל דבר, והקבורה נעשית ככל קבורה בתוך החלקה הצבאית ללא קשר לדת, לאום או סיבת המוות.
[עריכה] ההתאבדות בחברה היפנית
ערך מורחב – ספוקו
[עריכה] התאבדות בטרור ובמלחמה
מאפייניו של המתאבד הטרוריסט שונים מאלו של המתאבד הרגיל. לא ברור, עם זאת, עד כמה המוטיבציה הרעיונית שולטת בפעולותיו של מתאבד אופייני, ועד כמה פעולתו היא תוצאה של ליקוי נפשי או משבר חיים, כאלו הפוקדים מתאבדים רגילים. נראה שהתשובה אינה חד משמעית ואינה תקפה לגבי כל המחבלים המתאבדים. ראו עוד בערך פיגוע התאבדות.
מדינה שעשתה שימוש נרחב בטקטיקות התאבדותיות במלחמה הייתה האימפריה היפנית, שבמלחמת העולם השנייה הכשירה טייסים מתאבדים; 2,500 "קמיקזות" ריסקו עצמם על אוניות מלחמה אמריקניות. מאפיין ידוע פחות של הלוחמה ההתאבדותית היפנית היה צורת לחימה שבה חיילי חי"ר הסתערו על עמדות מקלעים ושימשו כליא ברק חי שאפשר לחבריהם להתקדם.
[עריכה] התאבדות כעונש
ברומא הייתה ההתאבדות פעולה שנועדה להציל את רכושו של אדם שעמד להיות מורשע בבגידה בקיסר ולאפשר לו להעביר אותו ליורשיו. בין אלו שנאלצו לשים קץ לחייהם מסיבה זו היה הפילוסוף סנקה.
[עריכה] התאבדות בקרב בעלי חיים
על פי הידע המדעי כיום, תופעת ההתאבדות ייחודית לבני אדם בלבד, עם זאת, קיימות מיתות משונות של בעלי חיים אשר ניתנות לפירוש כהתאבדות. הלמינג הוא מכרסם אשר סיפרו עליו בעבר כי הוא נוהג לקפוץ, ללא סיבה נראית לעין, מעבר לצוקים במין התאבדות המונית. חלק מן היונקים הימיים, בעיקר לווייתנים ודולפינים, עולים על החוף וכתוצאה מכך מתים לעתים קרובות, תופעה המכונה החפת לווייתנים.
[עריכה] התאבדות בספרות
- רומיאו מונטגיו ויוליה קפולט ב"רומיאו ויוליה" (שייקספיר).
- אופליה ב"המלט" (שייקספיר).
- אנטיגונה ואורידיקה ב"אנטיגונה".
- אנה קרנינה ב"אנה קרנינה" (טולסטוי).
- נאפטא ופפרקורן ב"הר הקסמים" (תומאס מאן).
- גרף ב"תוף הפח" (גינטר גראס)
- מאדאם בובארי ב"מאדאם בובארי" (פלובר)
- ורתר ב"ייסורי ורתר הצעיר" (גתה)
- אתוס פדיגאטי ב"משקפי הזהב" (ג'ורג'ו באסאני)
- מחשב ספינת חלל (לאחר שיחה עם "מרווין הרובוט הפרנואידי") ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" (דאגלס אדאמס).
- ראפאניילו ב"הר אדוני" (ארי דה לוקה)
- אביו של צ'ינטו ב"הירח והמדורות" (צ'זרה פבזה)
- ספטימוס ב"מרת דאלאוויי" (וירג'יניה וולף)
- יאקופו אורטיס ב"מכתביו האחרונים של יאקופו אורטיס" (אוגו פוסקולו)
- האב אסף ב"מיי פירסט סוני" (בני ברבש)
- גולדמן ב"זכרון דברים" (יעקב שבתאי)
[עריכה] ראו גם
- ההתאבדות ההמונית של הנצורים במצדה.
- רשימות של מתאבדים נודעים
- החפת לווייתנים
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: התאבדות |
- ישראל אור-בך, מצגת הקורס 'תאוריות ומחקר בהתאבדות', אתר אוניברסיטת בר-אילן
- מאמרים עם מילת-המפתח 'התאבדות' אתר פסיכולוגיה עברית
- קישור לאתר של ער"ן (עזרה ראשונה נפשית בטלפון ובאינטרנט)
- נתונים על התאבדות, מאתר משרד הבריאות
- אובדנות והתנהגות אובדנית בקרב מתבגרים, מאתר פסיכולוגיה עברית
- אוסף מאמרים על התאבדות, באתר סהר - סיוע והקשבה ברשת
- אבשלום אליצור וחיים עומר, מה תאמר לאדם שעל הגג? הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת
- כיצד למנוע התאבדות
- דליה רופא, סיפור חיים במכתב אל הסופר עמוס עוז
- אובדנות בני נוער בישראל
- פורום "התאבדות - ההתמודדות שאחרי" בתפוז, קהילת תמיכה למתמודדים עם שכול כתוצאה מהתאבדות
- אתר עמותת "בשביל החיים", העמותה למניעת התאבדות ולתמיכה במשפחות שיקירהן התאבדו
