מזונות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: כתיבה לא נייטרלית, שפע נתונים ללא מקור. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

מזונות הוא תשלום המתקיים במשפחה שבה בני הזוג נפרדו, ובמסגרתו חייב אחד מבני הזוג (בדרך כלל הגבר) בהשתתפות בכלכלתם של הילדים שאצל בן הזוג האחר, ולעתים גם בהשתתפות בכלכלתו של בן הזוג האחר. חובת תשלום המזונות מתקיימת בעקבות גירושים, בעקבות פרידה שלפני גירושים, וגם במקרה של הורות ללא נישואים.

[עריכה] בישראל

ענייני נישואים וגירושים נעשים בישראל לפי דתם של בני הזוג, ובהתאם לכך גירושים של יהודים נעשים לפי המשפט העברי.

החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959, קובע כי שני ההורים חייבים במזונות ילדיהם, ללא קשר למקום מגוריהם של הילדים, כל הורה על פי הכנסתו הכוללת מכל מקור שהוא. כלומר מי שמרוויח יותר משלם חלק גדול יותר ממזונות הילדים ומי שמרויח פחות משלם חלק קטן יותר. אלא שחוק זה, מעבר לעובדה שאינו מגדיר את אופן קביעת סכום המזונות, חל רק על פחות מאחוז אחד מאוכלוסית ישראל הנחשבים חסרי דת. שאר האוכלוסייה כפופה בנושא המזונות לכללי הדת אליה הם שייכים.

על-פי המשפט העברי, על האב מוטלת החובה הבלעדית לזון את ילדיו עד גיל 15, גם אם שכרה של האם גבוה משלו וגם אם הוא חסר כל. בקרוב ל-7% מפסקי הדין נפסקים לאב מזונות הגבוהים מהכנסתו. קרוב לשליש מהאבות הגרושים משלמי המזונות אינם יכולים לכלכל את עצמם לאחר תשלום דמי המזונות ורבים מהם חוזרים לגור אצל הוריהם או גרים במקלטים או במכוניות ואין להם כל סיכוי להקים משפחה חדשה. כ-20,000 (נתוני ההוצאה לפועל) אבות אינם עומדים בתשלום דמי המזונות וכמחצית מהם נכנסים ויוצאים מבתי הסוהר כעניין שבשגרה בשל כך.

על פי ההלכה, עם פרידת ההורים עוברים כל נכסי המשפחה לרשות האב וכפיצוי לאם חייב האב לזון את ילדיו באופן מוחלט. מאז כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973, מופעל עקרון איזון המשאבים, והרכוש מתחלק בין ההורים בצורה שווה אלא אם נעשה הסכם ממון שקבע אחרת. חוק זה חל גם על בתי המשפט למשפחה וגם על בתי הדין הרבניים, וסעיף 13 בחוק יחסי ממון קובע שכדי להשפט על פי חוקי ההלכה צריכים שני בני הזוג לבקש זאת במפורש. אך במקביל לא הוכנס סייג זה לחוק המזונות וכך יוצא שבעוד שהרכוש מתחלק באופן שווה בין ההורים והכנסתו של האב קטנה, נותר על כנו החיוב המוחלט המוטל על האב לזון את ילדיו.

בניגוד לדעה הרווחת, גובה דמי המזונות אינו נגזר מחוק כלשהו או מנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי עלות של גידול ילדים, או מהכנסתם של האב או של האם אלא מסכומים שרירותיים שנקבעו בעבר בפסיקה ומרבית השופטים שולפים אותם כברירת מחדל כדי לא להתעמק יותר מדי בעניין. סכום המזונות המקובל עבור הצרכים ההכרחיים של הילדים נע בסביבות ה-1,200 ש"ח לילד ראשון 1,100 ש"ח לילד שני וכ-100 ש"ח פחות לכל ילד נוסף, ובנוסף על האב לשלם עבור מגוריהם של הילדים אצל האם. סכום זה נקרא "מדור" והוא נע בין 30%-50% משכר הדירה שמשלמת האם. ברוב המקרים האחוזים יגזרו מסכום של כ 700$-1000$. בנוסף על האב לשלם מחצית מכל הוצאה מיוחדת כגון חוגים, טיפולי שיניים, משקפיים וכו'. סכומים אלו יכולים לעלות או לרדת בגבולות של 10%-20% בעקבות נסיבות מיוחדות והם תקפים לרוב עד הגיעם של הילדים לגיל 18 וזאת למרות שמגיל 15 אמורים ההורים להתחלק בכל עלות גידול הילדים על פי יכולתם הכלכלית.

מנתונים שהצטברו מתוך כמעט 5,000 מקרים שטופלו בחמש השנים האחרונות על ידי מטה המאבק למען האב הגרוש עולה כי סה"כ סכום המזונות שישלם אב לילד אחד ינוע בין 2,700 ל 1,700 ש"ח ובממוצע 2,200 ש"ח. אב לשני ילדים ישלם בין 4,700 ל 2,800 ש"ח ובממוצע 3,750 ש"ח ואב לשלושה ילדים ישלם בין 6,500 ל 3,800 ש"ח ובממוצע 5100 ש"ח. סכומים אלו אינם כוללים את השתתפותו בהוצאות מיוחדות כאמור.