מחלת חיסון עצמי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחלת חיסון עצמי (בלועזית: מחלה אוטואימונית, auto=עצמי, immune=חיסון) מתאפיינת בכך שתאי מערכת החיסון מאבדים את הסבילות החיסונית ותוקפים תאים ורקמות של הגוף עצמו.
ביטוי אופייני למחלות אלה הוא מוות של תאים והרס של רקמות בגוף המתרחשים באזור כלשהו בגוף ללא סיבה ברורה. בדיקה מעמיקה יותר תגלה ברקמה הפגועה חדירה של לימפוציטים מסוג T ההורגים תאים וגורמים לנזקים שונים כגון הצטברות חומרים מזיקים המובלים לכיוון הרקמה למטרת הרס ופגיעה בתפקודה התקין. ברוב המקרים עדין לא ידועה הסיבה להתנהגות זו של מערכת החיסון.
מחלות חיסון עצמי הינן לרוב חשוכות מרפא, וגם הגורמים להן ברובם אינם ידועים. הטיפול הוא בעיקר סימפטומלי - טיפול המנסה להקל על התסמינים, אך אינו מתיימר לרפא את המחלה.
המחלות כרסת וטרשת נפוצה, למשל, הינן מחלות חיסון עצמי. בכרסת תוקפת מערכת החיסון את תאי המעי וגורמת לבעיות חמורות בעיכול ולכאבי בטן.
בטרשת נפוצה מדובר בתאי העצב - הנוירונים; תאי T תוקפים חלק מערכת העצבים במערכת העצבים המרכזית, שם הם מזהים חלקים בריאים כזרים ועוינים לגוף. כתוצאה מכך המיאלין שבתאי העצב נפגע, מה שגורם לקשיים בהעברת זרמים חשמליים במוח, וכתוצאה מכך לקשיים מוטוריים (תנועתיים) חמורים ולנכות. חולי טרשת נפוצה עוברים טיפולים פיזיותרפיים, המאיטים את התנוונות השרירים ומשפרים את היכולת המוטורית.
גם סוגים מסוימים של דלקת פרקים מקורם אף הם במחלת חיסון עצמי.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
