מיכאל אבי-יונה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאל אבי יונה (1904, תרס"ה - 1974), מבכירי הארכיאולוגים וחוקרי התרבות והאמנות הקלאסית בארץ ישראל.
מיכאל אבי יונה נולד בלבוב, גליציה, ועלה לארץ עם הוריו בשנת 1919. בתחילה למד בגימנסיה העברית בירושלים, ולאחר מכן נסע לאנגליה ולמד ארכיאולוגיה קלאסית והיסטוריה באוניברסיטת לונדון. כאשר חזר לארץ, הוא הלך ללמוד בבית הספר הבריטי לארכיאולוגיה, שנמצא בירושלים. חפירותיו הראשונות, במסגרת בית הספר, היו בתל אל-עג'ול ובירושלים (חפירות העופל).
כאשר סיים את לימודיו, התקבל לאגף העתיקות המנדטורי ועבד כספרן, כארכיונאי וכעורך כתב-העת של מחלקת העתיקות. לאחר קום המדינה עבד כמזכיר המדעי של מחלקת העתיקות.
[עריכה] פרופסור לארכיאולוגיה קלאסית
יותר מאוחר, החל בקריירה אקדמית, והיה פרופסור לארכיאולוגיה קלאסית באוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת זו כתב ספרים רבים שהפכו לנכס צאן ברזל של התרבות המדעית בישראל. בנוסף, ערך את כתב העת "Israel Exploration Journal", הביטאון המדעי המרכזי של הארכיאולוגיה הארצישראלית.
היה בין הראשונים שהנהיגו את ההצגה החזותית של החומר ההיסטורי, הארכיאולוגי והגאוגרפי. הוא תכנן את הדגם של ירושלים בימי הבית השני ב"הולילנד".
מיכאל אבי יונה נפטר בירושלים.
[עריכה] בין ספריו
- "בימי רומא וביזנטיון".
- "גאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל".
- "קדמוניות ארצנו" (עם שמואל ייבין ומשה שטקליס).
- "תולדות האומנות הקלאסית" (הוצאה ראשונה - 1969)
- "אנציקלופדיה של העולם הקלאסי" (יחד עם ישראל שצמן; ראה אור לאחר מותו).
- "אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד" (יחד עם שמואל ספראי).