מיכל עדן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכל עדן (נולדה ב- 7 בינואר 1969), לשעבר חברת מועצת העיר תל אביב-יפו, פעילת זכויות אדם ופעילה פוליטית וחברתית המזוהה בעיקר עם המאבק הפמיניסטי וההומו-לסבי.
מיכל עדן נולדה בשנת 1969 בהרצליה, שם התגוררה עם משפחתה המסורתית עד גיוסה לצבא. בתחילת שירותה הצבאי, עברה עם משפחתה לתל אביב. בגיל 21 התוודתה בפני הוריה על נטיותיה המיניות ואלה התנכרו לה ונידו אותה ממשפחתה. בעקבות כך, יצאה עדן מהבית, ובמשך תקופה נאלצה לשקם את חייה ללא כל תמיכה.
בגיל 22, הגיעה לאגודת ההומואים, הלסביות הביסקסואלים והטרנסג'נדרס בישראל והחלה להתנדב. משם הגיעה לארגון קל"ף (קהילה לסבית פמיניסטית). עדן התנדבה גם במרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית. לאחר רצח רבין הגיעה למרצ והחלה בפעילות פוליטית בפורום הנשים של מרצ ובפורום "גאות" לזכויות הלהט"ב במפלגה.
בשנת 1998 נבחרה למקום השני ברשימת מרצ למועצת עיריית תל אביב-יפו, ולאחר הבחירות המוניציפליות הייתה לחברת מועצת עיר. בכך, הייתה עדן נבחרת הציבור הראשונה של הקהילה ההומו-לסבית ופרצה את הדרך לחברי מועצת עיר אחרים מהקהילה כגון איתי פנקס וסער נתנאל ואף לחבר כנסת ראשון מהקהילה: עוזי אבן. בשנת 2000 נבחרה להיות יושבת ראש פורום "גאות"- הפורום לזכויות ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרס של מפלגת מרצ.
כחברת מועצת עיר ארגנה את העצרת היחידה לזכר נפגעי מהומות אוקטובר, הנציחה נשים מנהיגות בשמות רחובות העיר תל אביב יפו, יזמה שריון לנשים בדירקטוריונים של תאגידי העירייה (ל-30%, לאחר מכן יעל דיין העלתה את השריון ל-40%). בנוסף, כצעד תקדימי, הצליחה להשוות את הרישום והזכויות של בני זוג מאותו המין בשירותים העירוניים לאלה של בני זוג ממינים שונים, דבר שהרגיז את האוכלוסייה הדתית בעיר והיווה תקדים, שכן זו הפעם הראשונה שרשות מקומית מכירה בבני זוג מאותו המין.
הפרויקט הגדול ביותר של עדן בעירייה היה "בית דרור" בנווה צדק: הוסטל לנוער הומו, לסבי, בי או טרנס שהושלך מביתו עקב נטייתו המינית או השתייכותו המגדרית. בבית זה יכולים לשהות אותם נערים, עד גיל 18, תוך כדי פעילות גישור מטעם המוסד על מנת לחדש את הקשר עם המשפחה. בנוסף דואגים להשאיר את בני הנוער במסגרת של לימודים או עבודה, במידת האפשר. המוסד ממומן על ידי עיריית תל אביב-יפו ומשרד הרווחה. כאשר נפתח המוסד נתלו פשקווילים בשכונת נווה-צדק עליהם נכתב "סכנה לילדי העיר" וסיסמאות נוספות בגנות "בית דרור".
בשנת 2003 התמודדה על מקום ברשימת מרצ לכנסת, אולם הגיעה למקום 32 הלא ריאלי. לאחר הפסקה של כשנתיים מהפוליטיקה לצורך לימודי משפטים, התמודדה גם ב-2006 כמועמדת היחידה מהקהילה במרצ לכנסת אך נבחרה למקום ה-16, הלא ריאלי.
