מיניוואן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיניוואן הוא כינוי לסוג של מכוניות נוסעים גדולות שפותחו במקביל על ידי רנו וקרייזלר בשנות השמונים, והפכו מאז לרכב משפחתי פופולרי.
דגם הקונספט למיניוואן, לנצ'ה מגא-גמא בעיצובו של ג'וג'ארו, הוצג בשנת 1978, אך רק בשנת 1984 שווקו המיניוואנים הראשונים : הרנו אספאס והקרייזלר וויאג'ר (שווק גם תחת מותגי פליימות' ודודג'). הם הדגימו את המבנה החדיש לאותה עת של מרכב אחוד וגבוה ללא שלדה נפרדת כברכבים מסחריים. שוק היעד לכלי רכב אלו היו משפחות פרבריות, שמאסו בסטיישנים הגדולים, בעלי מנועי ה-V8 הזללניים של שנות השבעים, ולא חפצו בתדמית של כלי הרכב המסחריים בגודל מלא.
המיניוואנים גם הביאו חידוש בדמות ההנעה הקדמית, שאפשרה מבנה פשוט יותר של הרכב ומרחב פנימי משופר הודות להעדר תעלת גל הינע לאורך הרכב. למינוואנים יש בדרך כלל כיסאות ניתנים להסרה ולסידור במגוון צורות, וכן הם ניחנים בנפח הטענה רב.
בכדי להתאים עצמם לתקנות זיהום האוויר של שנות השמונים, היו חייבים יצרני המיניוואנים לסווגם כ "Truck" (טנדר או משאית קלה) ולכן לא ניתן היה להתקין בהם ארבע דלתות כבמכונית רגילה. למיניוואנים הראשונים היו שתי דלתות קדמיות ודלת צד זחיחה אחת. משקלם הרב ותיבת ההילוכים האוטומטית שהותקנה בהם בדרך כלל הביאו לביצועים גרועים ויכולת תמרון קטנה.
מיניוואנים מודרניים הולכים ונעשים דומים למכוניות סטיישן גדולות, ויש בהם בעלי חמישה מקומות ישיבה (סיאט אלתיאה, רנו סניק), שישה מקומות (פיאט מולטיפלה, מזדה 5 ואחרים) ושבעה (טויוטה פריוויה, מזדה MPV ואחרים. יותר מכך נחשב כבר ל"וואן" מלא).