מר שושני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מר שושני (ככל הנראה, הלל פרלמן; ? - ינואר 1968), פנומן, תלמיד חכם, פילוסוף ומורה. אוטודידקט בעל ידיעות מופלגות בתלמוד ובמדע ודמות מיסתורית ואפופת סוד. סופר עליו שידע את כל הטקסטים היהודיים החשובים בעל-פה.

תוכן עניינים

1 זהותו
2 חייו
- 2.1 מר שושני ותלמידיו
3 אישיותו
4 תלמידיו
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] זהותו

"מר שושני" היה דמות מסתורית שלא ידוע עליה כמעט בשל החשאיות שהקפיד עליה ביותר. גם תלמידיו לא ידעו עליו רבות, אך לאחר מותו ניסו לחפש פרטים. המקום והתאריך בהם נולד אינם ידועים היום, ועל שמו האמיתי יש מחלוקת.

אלי ויזל טען כי שמו המקורי היה מרדכי רוזנבאום, אך איננו מוכן להוסיף פרטים על כך, למרות שלדבריו אסף פרטים רבים מאנשים שונים. ייתכן שמקור טענתו בעובדה שמר שושני השתמש בשם "מרדכי בן שושן" (רוזן = שושן) באחד מדרכוניו. עם זאת, ייתכן שהוא השתמש בכינוי זה רק בכדי להזדהות עם מרדכי, 'איש יהודי' משושן הבירה.

לעומתו, סבור פרופ' שלום רוזנברג, כי מדובר בהלל פרלמן כיוון שמר שושני סיפר לו כי למד אצל הרב קוק ונסע לארצות הברית, וכך ידוע גם על פרלמן. זיהוי זה קשה קצת, כיוון שבמכתביו לפרלמן ולרב מאיר בר אילן מכנה אותו הרב קוק "החתן", וככל הידוע מר שושני לא התחתן מעולם. פרופ' רוזנברג, כמו גם נכדו של עמנואל לוינס, משוכנעים בזיהוי זה לחלוטין ושניהם אף קראו לאחד מבניהם "הלל" על שמו.

[עריכה] חייו

עוד כילד התפרסם שמו כבעל זיכרון פנומנלי, ומסופר שהוריו ערכו עימו מופעים בהם הוא הפגין את יכולותיו, דבר שיש הסוברים שגרם לו לאמץ בהמשך את אורח החיים המיוחד שלו. במשך חייו הסתובב פרלמן כנווד ערירי ברחבי העולם: באירופה, ארץ ישראל, ארצות הברית, ואורוגוואי. למד אצל הרב קוק והיה בקשר עם הרב יחיאל יעקב וינברג, מחבר השו"ת 'שרידי אש', ועם הרבי מלובביץ'.

הוא שמר בקנאות על פרטיותו ועל שמו, ובכדי להסתיר את זהותו קרא לעצמו "שושני". יש המספרים כי מעולם לא ראוהו עולה לתורה, כדי שלא יוודע שמו האמיתי. העיתונאי היהודי-הצרפתי שלמה מלכה, שכתב עליו ספר בצרפתית, הכתירו בכותרת המשנה "חידת המורה של המאה העשרים".

הרב קוק כתב אל פרלמן אגרת אחת לפחות וכתב איגרת נוספת (אגרות הראי"ה חלק ב' עמ' שכט, אגרת תשל"ג) אותה שלח בשנת ה'תרע"ה (1915) לרב מאיר בר אילן ששהה בארצות הברית. באיגרת, בה הוא מכנה את פרלמן "ידידי החביב", הוא מבקש שיסייע לו, כיוון שפרלמן לא מכיר שם איש וחבל לאבד כשרון כזה בשל צרות הפרנסה.

מר שושני נפטר מהתקף לב בינואר 1968, במונטווידאו, בסמינר לחניכי בני עקיבא. על מצבתו נכתבו שתי שורות:

"הרב והחכם שושני ז"ל

לידתו וחייו סתומים בחידה"

[עריכה] מר שושני ותלמידיו

מר שושני היה דמות נערצת על ידי מאות תלמידיו, עד שפרופ' שלום רוזנברג אמר כי "העולם נחלק לאלו שהכירו אותו, ולאלו שלא". למרות שהיה קרוב לתלמידיו, דמותו נותרה מסתורית כלפיהם גם לאחר שלמדו ממנו הרבה ואף הם אינם יודעים עליו רבות. כמורה הוא עורר אי שקט בתלמידיו, ועודד אותם להשתפר ולהתקדם כל הזמן.

תלמידו הגדול היה לווינס, שלא התרשם ממראהו, אך לאחר פגישתם הראשונה אמר "איני יודע מה האיש הזה יודע, אבל כל מה שאני יודע, הוא יודע". פרופ' שלום רוזנברג שמתייחס אל מר שושני כאל מורהו המובהק, ורואה בדמותו אחד מגדולי העולם, כינה אותו "סוקרטס ללא אפלטון". בראיון למקור ראשון הוא אמר "אם אתה שואל אותי איך היה נראה תנא, איך היה נראה הגאון מוילנה, אז אני יודע! הוא!".

[עריכה] אישיותו

הוא לא היה אדם קל והיה חריף ועוקצני. עמנואל לווינס, שמר שושני פתח בפניו את שערי התלמוד, כינה אותו בשם "מורה מופלא ואכזרי". אחד מתלמידיו סיפר שבתקופה שבה הכיר את שושני, הוא לא שמר על מראהו החיצוני, לא הקפיד להחליף בגדים ולא התרחץ. אשת התלמיד, לא הסכימה ששושני ילמד אותו בביתם, ולכן היו לומדים ברציפי הרכבת התחתית.

הרב קוק מתאר אותו כ"אחד הצעירים היותר מצוינים... חריף, בקיא, שלם ורב תבונות". תלמידיו מציינים קודם כל את זכרונו המופלא, שלפי פרופ' רוזנברג הכיל את כל ספרי היסוד של היהדות בנוסף למתמטיקה, לפיזיקה ולפילוסופיה המודרנית.