משה טבנקין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה טבנקין - משורר עברי, חוקר ספרות, מחנך ולוחם. ידוע גם כמשה'לה טבנקין. נולד במושבה כנרת בשנת תרע"ז 1917. נפטר בקיבוצו עין חרוד, בשנת תשל"ט 1979. בנו של יצחק טבנקין, ממנהיגי הקיבוץ המאוחד.
משה עבר עם משפחתו לעין חרוד כשהיה בן 5, ולמעשה נחשב כבן המקום. היה ילד פלא ממש: כתב שירים ופזמונים בגיל מאוד צעיר, ובהיותו בר מצווה כבר ביים הצגת ילדים בעין חרוד. אחדים משירי ילדותו הפכו לחלק מטקסי החגים בקיבוצו. התנדב לפלמ"ח ושימש כקצין התרבות של חזית הצפון במלחמת הקוממיות. בסיום המלחמה למד באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן גם באוניברסיטת תל אביב. שנים רבות היה מורה בקיבוצו ואף ניהל שם את בית הספר האזורי. הרצה על נושאי חינוך וספרות במסגרות שונות בארץ.
שיריו המוקדמים התחבבו מאוד על קהל הקוראים. רבים מהם כונסו באנתולוגיות, הוקראו בטקסים שונים ואף הולחנו בידי מלחינים שונים כגון צבי סנונית, דני ליטני, שלמה ארצי ומתי כספי. שירתו המבוגרת היא בבחינת אכזבת מה לקוראים. הוא לא הדביק את משוררי דורו הידועים, ושירתו נשארה פשטנית, אדולסצנטית, רומנטית מדי. בשנותיו האחרונות עסק בעיקר בפעילות ציבורית, התמסר לתנועה למען ארץ ישראל השלמה, ונפטר ממש תוך פעילותו האינטנסיבית בתנועה.
ספר שיריו הראשון, "שירים", נדפס בתש"ג 1943. הספר זכה לתהודה רבה ונדפס במהדורות רבות ובעשרות אלפי עותקים. משה טבנקין נתפרסם בשעתו גם כסופר ילדים אהוד, ופרסם שירים סיפורים ומחזות לילדים ובני נוער.
