נחל שיאון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחל שיאון (ואדי עסל), נחל בצפון רמת הגולן שזורם בערוץ עמוק בינות הרי החרמון, ואגן הניקוז העילי שלו מקיף כשלושים קמ"ר. מתחת לפני הקרקע מתנקזים אליו ככל הנראה מים משטח גדול הרבה יותר. הנחל יוצא למישור מרגלות החרמון, לא הרחק מהיישוב הקדום בניאס, ומשם הוא זורם לאורך של כ-4.5 ק"מ במקביל לנחל חרמון, עד שהוא מתאחד איתו.
בניגוד לערוצו העמוק והבולט בנוף במרוצו ההררי, בצאתו למישור זורם הנחל באפיק עלוב למראה. גם ההידרולוגיה שלו כיום דלה; בשנה רגילה זורם אפיקו שבמישור במשך חודש אחד בשנה, ואף זאת לרוב בספיקה דלה.
הזרימה מתרחשת לרוב בחודש מאי, עם הפשרת השלגים הנמרצת, ואחרי שהקרקעית בחלקו העליון כבר ספוגה מים. ישנן שנים שבהן הוא אינו זורם כלל בחלקו התחתון. בחורף הנחל לרוב אינו זורם, אך לעתים אחרי גשם חזק וממושך הוא זורם לזמן קצר. במרבית המקרים חלחול מי הנחל עולה על אספקתן. הדבר בולט במיוחד בחודש אפריל, כאשר עינות-שיאון שופעים כמות רבה מאוד של מים, וחלקו התיכון של הנחל (מהמעיינות ומטה) זורם בעוז, אך עד הגיעם לקטע המישורי ביציאת האפיק מבין ההרים – נבלעת זרימתן וקטעו התחתון של הנחל נותר יבש. חלקו העליון של הנחל, מעל לעינות שיאון, כמעט שאינו זורם כלל, אפילו בזמן הפשרת שלגים הנמרצת.
[עריכה] עינות שיאון
עינות שיאון הן סדרה של מעיינות באמצע הקטע ההררי של נחל שיאון, ברום של 1,000 מטר לערך. המעיינות בוקעים בקרקעית הנחל ובצלעו השמאלית עד לגובה של כשלושים מטרים מעל לאפיק, ושופעים כמות עצומה של מים (שלא נמדדה מעולם במדויק) במשך עונה קצרה, בדרך כלל בסוף אפריל ובראשית מאי. מבדיקה שערך איש השירות המטאורולוגי באמצעות סַמָּן פלואורסצנטי שהוחדר למי הפשרת שלגים במעלה החרמון, נמצא שהמים מגיעים מדולינת שיאון אל המעיין תוך שעות ספורות. לעינות שיאון תנודה מהירה בכמות המעיינות; בשיא הזרימה מופיעים עשרות מעיינות לאורך מאות מטרים מעל למעיין הראשי, אך כעבור ימים לא-רבים מתייבשים כל המעיינות העליונים, ונותרים מים רק במעיין הראשי ובסדרת המעיינות שמתחתיו.
לנחל שיאון לא נכנסים כמעט יובלים מימינו, ממורדות כתף שיאון, פרט לנחל הקטן זבדים. משמאל מתמזגים עמו נחל חבושית, נחל ערער ונחל סנאים – אף הם נחלים קטנים.
דלות אפיקו של נחל שיאון בחלקו המישורי מתבלטת במיוחד על רקע העדוּת הברורה לאפיק-אדירים שהיה לו בעבר (האפיק הנוכחי חתור בתוך שרידיו של זה הקדום); על פני שטח, שרוחבו מגיע למאות מטרים, פזורים חלוקים מעוגלים ענקיים של סלעי גיר שמקורם בחרמון, וההשערה הרווחת היא שהוסעו במורד הנחל הקדום. רק שטפונות עזים ביותר יכלו להניע סלעים כאלה, לעצבם כחלוקים ולפזרם על פני שטח כה נרחב.
