נתן גולדבלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

נתן גולדבלום (1920 - 2001), בקטריולוג ישראלי, יוצר החיסון נגד שיתוק ילדים בישראל, חתן פרס ישראל למדעי החיים לשנת תשמ"ח (1988).

הדברת שיתוק הילדים באמצעות התרכיבים כנגד שלושת זני נגיף הפוליו הייתה נקודת מפנה בהתפתחות הרפואה. מדינת ישראל הייתה למדינה השלישית בעולם כולו, לאחר ארצות הברית ודנמרק, אשר ייצרה בעצמה את התרכיב וסיפקה את כל צרכי אוכלוסייתה בתחום זה, בניצוחו של פרופ' נתן גולדבלום.

[עריכה] ראשית חייו

נתן גולדבלום נולד בפולין ב-1920, ובשנת 1938 עלה ארצה כסטודנט לבקטריולוגיה באוניברסיטה העברית על הר הצופים. עם סיום לימודיו והסמכתו כמוסמך האוניברסיטה ב-1943 הצטרף לתחנה לחקר המלריה בראש פינה בניהולו של פרופ' גדעון מר (אביה של ארנה מר וסבו של השחקן ג'וליאנו מר). למעשה מילא גולדבלום את מקומו של מר, מייסד המעבדה, משום שהלה גויס לצבא הבריטי ושהה בבורמה ובמזרח הרחוק. בתקופה זו הקדיש נתן גולדבלום את זמנו לשני נושאים: הדברת המלריה ביישובים העבריים שבעמק החולה ובכפרים הערביים בקרבת ביצת אגם החולה, ולעבודת הדוקטור שלו בהדרכתו של פרופ' שאול אדלר. עם פרוץ פעולות האיבה בשלהי 1947 הצטרף גולדבלום לכוחות "ההגנה" בגליל ובאופן טבעי לצה"ל בו שרת בחיל הרפואה והיה ממארגני הרפואה המונעת בחיל ואחראי לתחום המלריה.

[עריכה] המאבק בשיתוק ילדים

בשנים 1949-1951 פרצה בארץ מגפת שיתוק ילדים שתבעה קורבנות רבים, בעיקר בקרב הילדים אך גם בין המבוגרים. בחיל הרפואה נפלה ההחלטה לשלוח את גולדבלום לאוניברסיטת ייל בארצות הברית, שבה התנהל מחקר אינטנסיבי בפוליו, וכאן נחשף נתן גולדבלום לראשונה לעולם הנגיפים. הוא התמחה בחקר המחלות הנגיפיות (וירולוגיה) ובעיקר בחקר הפוליו, ועם שובו ארצה התמנה לראש המחלקה לאפידמיולוגיה במכון לחקר רפואה צבאית, עד למעברו למשרד הבריאות בשנת 1955.

בארצות הברית פגעה מחלת שיתוק הילדים בעשרות אלפי ילדים ומבוגרים מדי שנה ולכן הושקעו משאבים רבים בהכנת תרכיב כנגד נגיף הפוליו וכבר ב-1954 החלו בייצורו של תרכיב סאלק, תרכיב שהכיל נגיף פוליו מומת. ישראל נתקלה בקשיים רבים ברכישתו של התרכיב האמריקאי ואז החליט משרד הבריאות לשלוח את ד"ר גולדבלום למעבדתו של ד"ר יונה סאלק בפיטסבורג בכדי ללמוד את מלאכת הכנת התרכיב.

מחלת שיתוק הילדים בארץ הייתה קשה. ב-1950 חלו כ-1,600 איש במחלה זו, ושיעור ההיארעות היה 12.8 חולים ל-10,000 תושבים. מאז ועד 1956 נשאר אותו שיעור תחלואה ובכל התקופה 85-90% מהחולים היו ילדים מתחת לגיל 5 שנים. בשנת 1955 הופיעו כבר מספר דיווחים על הצלחת תרכיב סאלק בהורדת התחלואה בארצות הברית. פרט לארצות הברית נודע על ייצור דומה רק בדנמרק. נוכח שיעור התחלואה הגבוה בישראל השתוקקו ממשלת ישראל ומשרד הבריאות להשיג תרכיב אשר ישמש לחיסונם של ילדי ישראל, אך תרכיב כזה לא היה זמין וישראל לא יכלה להשיגו, ואז הוחלט במשרד הבריאות להטיל על פרופ' גולדבלום ומעבדתו להתחיל בייצור התרכיב.

המעבדה הוקמה במתחם ביה"ח "צהלון"(דג'אני) שביפו, והעבודה החלה בחורף 1955-6. יעדה היה הכנת תרכיב לחיסונם של כל הילדים מגיל 6 חודשים ועד 3 שנים כבר באביב 1957. שיטות הייצור היו מבוססות על ניסיונו של יונה סאלק ובמהותן כללו גידול הנגיף בתרביות תאים שמקורם בכליות קופים ובהמתת הנגיפים על ידי טיפול בפורמלין. בשנת 1956 הגיע הייצור ל-100 ליטר וב-1959 כבר עלה ל-400 ליטר. התרכיב עמד בכל מבחני הבטיחות הנדרשים על-פי הסטנדרטים שהיו נקוטים באותה עת בארצות הברית. חברי הצוות הבכירים שעסקו בהכנת התרכיב היו פרופ' גולדבלום, המהנדס ד"ר ג'ורג' מילר ופרופ' תמר גוטליב-סטמצקי. למרות כל הצעדים לאבטחת איכות התרכיב אשר ננקטו על ידי המדענים ועובדי המעבדה האחרים נדרש היה מפרופ' גולדבלום אומץ לב נדיר כאשר קיבל על עצמו את ההחלטה להתחיל לחסן את ילדי ישראל: באביב 1955 ארעה בארצות הברית תאונה טרגית לאחר הזרקת תרכיב סאלק אשר יוצר בבית החרושת הפרמצויטי Cutter. לאחר הרכבת הילדים בתרכיב זה נפטרו כ-100 ילדים. לא קשה על כן להבין את המתח והחרדה הרבים ששררו באותה עת במעבדה ביפו.

פרופ' גולדבלום וחבריו המשיכו במלאכת הייצור, קיבלו את גיבויו של מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' בטש, וכבר בראשית 1957 הוזרק התרכיב לראשונה לכ-60,000 תינוקות וילדים. הימים והלילות לאחר ההזרקות הללו היו מורטי עצבים וכל טלפון הקפיץ את הצוות, ורבה הייתה השמחה כאשר עוד יממה חלפה בשלום. לימים הוכיח התרכיב את עצמו והגרעין הקטן של מספר מדענים וטכנאי מעבדה יכלו באמת לחגוג.

היה זה הישג עצום לפרופ' גולדבלום וחבריו ולמדינת ישראל. מדינה שזה עתה נולדה הפכה למדינה השלישית בעולם אשר ניצחה את מגפת שיתוק הילדים. תוך מספר שנים הפכה המעבדה הקטנה ביפו למעבדה המרכזית לנגיפים של משרד הבריאות וכיום היא ממוקמת במרכז רפואי "שיבא" בתל-השומר.

[עריכה] חוקר, מורה ויועץ

לאחר שמיצה פרופ' גולדבלום את תפקידיו במעבדה הוא נענה ב-1960 להצעה להצטרף לביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית, הפך למנהל המחלקה לווירולוגיה, וברבות הימים התמנה לסגן נשיא האוניברסיטה למחקר ופיתוח. פרופ' גולדבלום הרבה במחקרים שהשתרעו על תחומים רבים בווירולוגיה וביניהם נגיף קדחת הנילוס המערבי, נגיפים אחרים המועברים על ידי חרקים וקבוצת נגיפים גורמי סרטן. הוא יעץ לארגון הבריאות העולמי ותרם ממרצו לפיתוח קשרי המדע עם מדינות אפריקה ועם מצרים. הוא הקים דור של וירולוגים אשר תפסו עמדות מפתח בכל מוסדות המחקר והרפואה בישראל ובזכות היותו מופת אישי למדען-חלוץ המעורב בכל מאודו בחיי המדינה זכה ב-1988 בפרס ישראל למדעי החיים.