סיד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בסיד. לערך העוסק בתואר כבוד באסלאם, ראו סייד.
סיד הוא תרכובת המכילה סידן (Calcium) וחמצן (Oxygen), סימנו הכימי הוא 
ומסתו המולקולרית היא 56.0774 amu. צבעו לבן.
טמפרטורת התכה: 2572 °C. טמפרטורת רתיחה: 2850 °C.
הסיד הופרד לראשונה מתערובת בשנת 1808, על ידי אלקטרוליזה של סידן וכספית חמצנית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ייצור
הסיד מופק על ידי שריפה של אבן גיר. בזמן השריפה פולט הגיר חומצה פחמתית ומים. האבקה מופקת מטחינת תוצרי השריפה הנקראים "רגבים". אבקת הסיד מכונה גם בשם "סיד חי".
[עריכה] סיד אווירי
במגע של אבקת סיד עם מים, נוצרת תגובה אקסותרמית, המפיקה חום גבוה, ונוצרת משחה רכה המכונה מימת הסידן או סיד כבוי 2(Ca(OH .במגע עם האטמוספירה מתחברת מימת הסידן עם דו תחמוצת הפחמן ולמעשה חוזרת להרכב המקורי של אבן הגיר CaCO3.
זו הסיבה שהסיד מכונה "חומר מליטה אווירי" או "סיד אווירי", כיוון שהוא מתקשה במגע עם האוויר.
[עריכה] מלט הסיד
מלט הסיד הוא תערובת הסידן ואגרגטים , בייחוד אגרגטים דקים כגון חול ים או חול מחצבה. מלט הסיד הוא אחד מחומרי המליטה הראשונים בהם בוצעו עבודות בניה בתרבות האנושית ונעשה בו שימוש כבר בעת העתיקה.
החיסרון העיקרי שלו מול חומרי מליטה מודרניים כגון צמנט פורטלנד הוא בזמן התקשותו הממושך. ההתחזקות הממושכת של מלט הסיד נובעת מהעובדה שלהתחזקות הסיד דרוש מגע עם האוויר וכאשר מלט הסיד מבוצע בשכבה עבה , הרי החלקים החיצוניים של העיסה נאטמים ומונעים מעבר אוויר אל החלקים הפנימיים.
[עריכה] שימושים
- השימוש הידוע הראשון לסיד הנו אטימת בורות מים. מכאן גם נובעת האימרה "בור סוד [=סיד] שאינו מאבד טיפה".
- כיום השימוש העיקרי של הסיד הוא שימוש של בניה וצביעה. עקב צבעו הלבן של הסיד הוא משמש כצבע לבן שכיח בעולם הבניה.
- הסיד משמש גם כחומר גלם למלט וטיח.
- לסיד שימושים רבים בתעשיות כימיות.
- סיד משמש לתאורה על ידי פנסי סיד.
[עריכה] לקריאה נוספת
חומרי מליטה- י. סורוקה הוצאת "מכלול"
