סמבטיון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסמבטיון (או סבטיון) הוא נהר אגדי, שלפי מסורת יהודית אל הארץ שמעבר לו גלו עשרת השבטים. האגדה מספרת שהסמבטיון משליך אבנים אל גדותיו ולכן איש איננו יכול לחצות אותו, אולם הוא אינו מחלל את השבת, ולכן מפולת הסלעים בו נפסקת עם כניסתה. מאחוריו צפונים עשרת השבטים עד בוא הגאולה. לפי דברי תלמוד ירושלמי: "לג' גלויות גלו ישראל אחת מעבר לנהר הסמבטיון ואחת לפני של אנטיוכא ואחת שירד עליהם הענן וכסה אותם" (ירושלמי סנהדרין י"א).
על הסמבטיון נאמר "מושך אבנים כל ימות השבוע ובשבת הוא נח" (בראשית רבה יא, ו). הוא זה המוכיח על קדושת השבת (לפי סנהדרין ס"ה) ושומר על עשרת השבטים מכל משמר.
[עריכה] שימוש נוסף בשם
- בין היתר עשה ישראל אלדד שימוש ב"סמבטיון" כשם עט (פסבדונים)
- בשם זה השתמש גם תיאטרון ישראלי סאטירי משנות ה-50
[עריכה] קישורים חיצוניים
- עשרת השבטים וסמבטיון, באתר דעת
- הערך סמבטיון ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת
- האם התגלה הסמבטיון?
