סשה גיטרי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סשה גיטרי (21 בפברואר 1885- 24 ביולי 1957), שחקן תיאטרון וקולנוע ומחזאי צרפתי.
גיטרי היה בנו של לוסיין גיטרי (1860 - 1925), שחקן תיאטרון צרפתי מפורסם ששיחק תשע שנים בעיר סנקט פטרבורג (ברוסיה) וחזר לצרפת. סשה גיטרי נולד בסנקט פטרבורג. בהיותו בן חמש שנים בלבד הוא הופיע עם אביו כשחקן. עד גיל 17 הוא הספיק לכתוב <his first out of (please fix)> כ־120 מחזות. החל ב־1918 מחזותיו הוצגו בפריז וזכו להצלחה רבה. בין מחזותיו "נונו" (1905), "דבירו" (1918) ו"ז'אן דה לה פונטיין" (1922).
סשה גיטרי נודע בחוגים החברתיים של פריז. הוא נישא לזמרת איבון פרינטמפס, והם הופיעו יחד במסע הצגות בצפון אמריקה (ניו יורק, בוסטון, מונטריאול) והציגו בין היתר את מחזהו "מוצרט". שסה גיטרי כתב גם תסריטים לקולנוע, והיה במאי ושחקן קולנוע. הוא היה במאי של כ־30 סרטים וביניהם: "סיפורו של רמאי" (1937), "פניני הכתר" (1938) ו"אירוע ממלכתי בורסאיי" (1953).
ב־1931 העניקה לו ממשלת צרפת את התואר "אביר לגיון הכבוד". שסה גיטרי נפטר ב־1957 ונקבר בית הקברות של מונמארט, במונמארטר שבצפון בפריז.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: סשה גיטרי |
