רוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק ברוסיה, מדינה באירואסיה. לערך העוסק במדינות נוספות שהיו קיימות בשטח זה, ראו רוסיה (פירושונים).

הפדרציה הרוסית (רוסית: Российская Федерация, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) תעתיק מדויק: ראסייסקאיה פדראציה) היא המדינה הגדולה ביותר בעולם. שטחה עולה על 17 מיליון קילומטרים רבועים. היא מדינה טרנס-יבשתית המתחלקת בין אסיה לאירופה. רוסיה חולקת גבול משותף עם: נורבגיה, פינלנד, אסטוניה, לטביה, ליטא, פולין, בלארוס, אוקראינה, גאורגיה, אזרבייג'ן, קזחסטן, סין, מונגוליה וקוריאה הצפונית.

רוסיה זכתה בעצמאות עם פירוק ברית המועצות בשנת 1991. תחת השלטון הסובייטי היא נקראה "הרפובליקה הסובייטית של הפדרציה הרוסית" (RSFSR). רוב שטחה, אוכלוסייתה ותעשייתה של ברית המועצות, אחת משתי מעצמות העל דאז, היו ברוסיה. כתוצאה מכך, לאחר פירוק ברית המועצות רוסיה ביקשה לקחת את תפקידה ההיסטורי של ברית המועצות כאחת מהמעצמות החשובות בתבל. למרות השאיפות, השפעתה נמוכה בהרבה מהשפעת קודמתה והיא איננה נחשבת עוד למעצמת על.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 3 כלכלה 3.1 התפרקות ברית המועצות 3.2 התעצמות כלכלית 3.3 רמת חיים 3.4 תחזיות 3.5 קשיים 4 תחבורה 5 חלוקה אדמיניסטרטיבית 6 גאוגרפיה 6.1 רצועות הזמן 7 דמוגרפיה 8 ראו גם 9 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של רוסיה

ההפסדים החוזרים של הצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה גרמו למהומות קשות בכל הערים הגדולות של האימפריה הרוסית ולהפלת שושלת רומנוב, שמשלה ברוסיה יותר מ-300 שנה. הקומוניסטים תחת הנהגתו של לנין תפסו את השלטון במהפכת אוקטובר ותוך פרק זמן קצר לאחר מכן יסדו את ברית המועצות. שלטון הדמים של סטלין גרם לעליית כוחה של רוסיה במחיר מותם של מיליוני בני אדם. מותו של סטלין במרץ 1953 הביא איתו תקופת הפשרה והעברת משאבים לצורך העלאת רמת החיים בראשותו של חרושצ'וב, ובמקביל האצת המלחמה הקרה. הכלכלה והחברה הסובייטים הגיעה למבוי סתום לאורך שנות ה-70 ומיכאיל גורבצ'וב, שעלה לשלטון באמצע שנות ה-80 הכריז על פרסטרויקה "בניה מחדש" וגלאסנוסט "שקיפות". נסיונו למודרניזציה כשל ונתן דרור לכוחות שהפילו את המשטר ב-1991 ופירקו את ברית המועצות. לאחר פירוק ברית המועצות, רוסיה הייתה נתונה במספר משברים כלכליים וחברתיים. היא שאפה להחליף את הכלכלה המרוכזת שאפיינה את המשטר הישן בכלכלת השוק החופשי.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של רוסיה

רוסיה היא פדרציה נשיאותית. חוקת רוסיה שאושרה במשאל עם ב-1993 יצרה את הבסיס למשטר נשיאותי. הנשיא בעל סמכויות נרחבות, נבחר בבחירות ישירות כלליות וחשאיות לכהונה בת 4 שנים. מקום משכנו של הנשיא הוא הקרמלין. הנשיא ממנה את הממשלה (ראש הממשלה, שחייב לזכות באישור ההבית התחתון של הפרלמנט, את סגן ראש הממשלה, את השרים ומעורב במינוי הפקידות הבכירה. בנוסף, הוא מפקד הכוחות המזוינים והמועצה לביטחון לאומי. הנשיא רשאי להוציא צווים ללא אישור הפרלמנט.

הפרלמנט הרוסי, האסיפה הפדרלית, מורכב משני בתים. הבית העליון הוא מועצת הפדרציה המורכבת מ-178 צירים הממונים לתקופת כהונה בת 4 שנים (2 נציגים מכל אחד מ-88 הסובייקטים הפדרליים). הבית התחתון, הדומה, מורכב מ-450 צירים הנבחרים לתקופת כהונה של 4 שנים. בבחירות יחסיות.

בנוסף, יש בכל אחת מהרפוליקות המרכיבות את רוסיה שלטון עצמי, הכולל נשיא נבחר.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת רוסיה

[עריכה] התפרקות ברית המועצות

בשנים הראשונות שלאחר התפרקות בריה"מ נאבקה רוסיה (כמו רוב מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר) לקיים כלכלת שוק וצמיחה כלכלית בריאה. עם נפילת המשטר הסובייטי ב-1991 הוגדר מצבה הכלכלי של רוסיה כ"קטסטרופה", עם נפילה חדה בתמ"ג, גרעון תקציבי עצום, רזרבות מט"ח אפסיות ואינפלציה משתוללת.

הסיבות לכך היו התעשיה הבלתי תחרותית, אובדן שווקי הגוש הסובייטי לשעבר, היעדר יכולת להמשיך ולתמוך במגזר החקלאי, העדר תשתית עסקית חלופית לשלטון הכלכלי הריכוזי והתנגדות הממסד הקיים לביצוע רפורמות כלשהן. הייתה חשיבות עליונה לנטילת כל המעצורים להתפתחות כלכלית, בין היתר למנוע התערבות ממשלתית ולתת חופש מוחלט בהתנהלות כלכלת שוק על פי הוגה תורת הקפיטליזם אדם סמית.

המאמצים לשלב את רוסיה בכלכלה העולמית, לכונן בה כלכלת שוק הוגנת (הפרטות שקופות וביסוס מנגנונים אנטי-מונופוליים) ולערוך שינויים מבניים טורפדו על ידי קבוצות כוח וביניהם האוליגרכים. אף עפ"י קשיים אלו חוותה רוסיה צמיחה כלכלית מסוימת ב-1997, אך זו ירדה לטימיון לאחר המשבר הכלכלי שחוותה רוסיה-"משבר הרובל" באוגוסט 1998: במשבר זה זינקה האינפלציה ל-85%, שער החליפין צנח, המערכת הבנקאית קרסה והממשלה הודיעה על אי עמידה בחובותיה (פשטה רגל). מאז 1999 נהנית רוסיה מצמיחה כלכלית שנשענת על מחירי נפט וגז גבוהים ורפורמות בתחום המיסוי, תחבורה, רגולציה ועוד. הצמיחה הכלכלית והעודפים הגדולים בתקציב מובילים לצמצום החוב הציבורי. במקביל להפרטה שמתבצעת, ישנה גם הלאמה של מגזרים מסוימים במשק בעלי חשיבות אסטרטגית גדולה לממשל כמו אנרגיה, מכרות, הגנה ואווירונאוטיקה.

[עריכה] התעצמות כלכלית

ההתאוששות, בעיקר בשנת 2000 עם עלייתו של ולדימיר פוטין לשלטון, באה עם צמצום ההוצאות הממשלתיות והורדת החוב הציבורי, תהליך שמתמשך עדיין בשנת 2007. הורדת המיסוי להכנסה ליחידים ל-13% (הכנסה רוחבית) ולחברות ל-24% מהרווחים, הביאה לגידול ביוזמה עסקית והשקעות חוץ ברוסיה. רוסיה עדיין תלויה מאוד ביצוא חומרי גלם כמו: נפט, גז טבעי, מתכות, ועץ. יצוא חומרי הגלם כמו כן גם תפוקתם עדיין מרכיבים חלק עיקרי מהתוצר הלאומי, אך חלקם יורד בתקופה האחרונה עם העלייה בצריכה הפרטית שעולה בקצב של 12% בשנה (שנים 2001-2006) וגידול בתוצר הפיננסי. רוסיה צפויה להוריד את המע"מ מ-18% ב2005 ל-13% ב2009. האבטלה נכון לפברואר 2007 עומדת על 6.6% (על פי ארגון העבודה הבינלאומי ILO)

הצריכה הפרטית מונעת מעליית המשכורות מ- 62 דולר ב-1999 ל-443 דולר בחודש (מעודכן לפברואר 2007), כמו גם מהגדלת קצב לקיחת ההלוואות ומשכנתאות מבנקים בשליטה ממשלתית בשם סברבנק ווונשטורגבנק.

החוב הציבורי של רוסיה ירד מ-90% התמ"ג בשנת 1999 ל8% בשנת 2006. העודף בחשבון השוטף של רוסיה הגיע בשנת 2006 ל-105 מיליארד דולר (רביעית בעולם בתחום זה).

אחת מהחברות הגדולות בעולם בשם גזפרום, עם שווי כולל של 260 מיליארד $ (השלישית בגודלה בעולם) התבססו ברוסיה בזכות משאביה.

בשנים האחרונות, עקב הצמיחה הכלכלית המהירה ומחירי הנפט הגבוהים שגורמים להכנסות גבוהות מהמצופה ובעקבותם לעודף תקציבי, ב-1 בינואר 2004 החליטו רשויות רוסיה על הקמת "קרן הייצוב הלאומית"- קרן עתודות פיסקליות שאליה מועברות ההכנסות העודפות של המדינה. נכון ל-1 באפריל 2007 העתודות בקרן זו עומדות על כ-108.1 מיליארד דולר (2.812 טריליון רובל). במקרה של ירידה חדה במחירי הנפט, תשתמש רוסיה ברזרבות שבקרן זו להבטחת התקציב. סיבה נוספת של הקמת קרן זו היא שאם יחזרו ההכנסות העודפות של האוצר הרוסי לשוק, תעלה האינפלציה. הכספים שבקרן זו משמשים גם לתשלומי חובות.

לאחרונה רוסיה ביטלה את כל המגבלות על הסחר במטבע המקומי (רובל רוסי) בניסיון לגרום להתחזקותו בשווקים הבינלאומיים ולהגברת הזרימה של ההשקעות הזרות בכלכלה המקומית.

[עריכה] רמת חיים

נכון לשנת 2006 כ- 14% מהתושבים בגיל העבודה חיו מתחת לקו העוני, המייצג הכנסה נמוכה מ-150$ לחודש. הקיטוב בהכנסות התרחב מאוד לאחר התפרקות בריה"מ וההכנסות של העשירון העליון הן פי 15.8 מהעשירון התחתון. ככל הנראה ההכנסות הבלתי מדווחות, מהן נהנות בעיקר השכבות הגבוהות, מגדילות את הפער עוד יותר. כוח העבודה הרוסי מונה כ-74.6 מיליון עובדים, והשכר הממוצע הוא כ-450 דולר.

כיום ברוסיה חיים כ-53 מיליארדרים (בשטח הפדרציה, בעלי אזרחות רוסית, על פי פורבס) ועם שווי כולל של יותר מ 282 מיליארד דולר, רק בארצות הברית וגרמניה חיים יותר מיליארדרים (גילם הממוצע ברוסיה הוא 46). מוסקבה שנייה בעולם במספר המיליארדרים שחיים בה (25) אחרי ניו-יורק (40) ולפני לונדון (23). כ-88 אלף מיליונרים (שווי נכסים נזיל) חיים היום במוסקבה או כ-1% מסך אוכלוסיית העיר. מעמד הביניים (הכנסה מעל אלף דולר בחודש) ברוסיה גדל בקצב איטי אך גובר והולך, יחסו באוכלוסייה נאמד בין 15%-25% בשנת 2006. נכון לאוקטובר 2006 ישנם כ147.8 מיליון מנויים לטלפון נייד המייצג רמת החדרה של 101.8 מנויים לכל 100 אנשים. נכון לסוף שנת 2006 מהווה האבטלה כ-6.6% מכוח העבודה.

[עריכה] תחזיות

על פי התחזיות, בתנאי שמחירי הנפט לחבית ישארו סביב ה-60 דולר, הכלכלה הרוסית הראלית צפוייה להתייצב ב- 2011 על 2 טריליון דולר (14,300 $ לנפש) (בשנת 2006 ערכה הראלי היה טריליון דולר) ובכך בעצם להיות הכלכלה השנייה בגודלה באירופה (אחרי גרמניה) או הכלכלה השישית בגודלה בעולם. התמ"ג ביחס לכוח הקנייה (PPP) בשנת 2006 היה 12,142 דולר לנפש או 1.706 טריליון דולר למשק כולו.

רזרבות הזהב והמטבע הזר (מטבע החוץ) על פי נתוני הבנק המרכזי הגיעו (נכון לסוף שנת 2006) ל-314.5 מיליארד דולר (השלישית בעולם בתחום זה), קצב הגידול של רזרבות המטבע הזר ברוסיה הן מהגבוהות בעולם והן גדלות בקצב ממוצע של כ-4 מיליארד דולר לשבוע. רוסיה שלישית בדירוג לאחר סין ויפן עם 1000 ו-900 מיליארד דולר, בהתאמה. טיוואן מגיעה רביעית עם 261 מיליארד.

לאחר תשלום החוב הציבורי שנותר מתקופת בריה"מ למועדון פריז בחודש אוגוסט 2006, ירד נטל החוב אל מתחת ל10% מהתמ"ג ונכון לחודש אפריל 2007 החוב נמצא סביב 6-7% מהתמ"ג. לאחרונה חזה השר להתפתחות כלכלית, גרמן גרף, שעד שנת 2010 הוא צפוי לרדת אל 2% מהתוצר. מקרה זה יחודי בהיסטוריה הרוסית ויחודי לכלכלה העולמית כאשר מדינה בסדר גודל כזה מתקיימת למעשה ללא חוב ציבורי

אך עדיין למרות התחזית רוסיה לא צפוייה לעבור את מערב אירופה ביחס של תמ"ג לנפש בתקופה הקרובה.

[עריכה] קשיים

הקושי העיקרי שמולו ניצבת הכלכלה הרוסית הוא עידוד העסקים הקטנים והבינוניים (שמהווים היום פחות מ-20% מהתמ"ג), היות והכלכלה מנוהלת על ידי מונופוליים ענקים, הבנק האירופאי והבנק העולמי ניסו ליזום מערכת בנקאית מתוקנת, אך בהצלחה מועטה יחסית עד היום. כחלק ממדיניות מכוונת של הממשל הרוסי, חברות זרות בתחום הבנקאות אינן מורשות לחדור למשק הרוסי. אך לאחרונה הגיעו להסכם עם ארצות הברית, כחלק מהסכם הכניסה של רוסיה לארגון הסחר העולמי, לתת מרחב השתתפות חלקי לחברות בנקאיות ברוסיה.

ריכוזיות יתר של היצור התעשייתי והמגזר הפיננסי באזורי הבירה, הביאו לאי שיווין כלכלי משמעותי בין אזור העיר והמחוז מוסקבה לבין חלקים נרחבים אחרים במדינה. בעוד שאזור מוסקבה מייצר את שליש התמ"ג הרוסי גרים בו רק עשירית מהאוכלוסייה.

מחירי הדירות בעיר הבירה עלו בצורה לא פרופורציונלית לרמת המשכורות (לכ-5000 דולר למ"ר לעומת שכר ממוצע של 1045 דולר לחודש) בשנים האחרונות ומהווים מכשול רציני לרמת החיים ברוסיה, בהינתן המצב הקיים האקונומיסט ופורבס העריכו את מוסקבה כהעיר היקרה ביותר בעולם.

רוסיה ידועה כאחת המדינות המושחתות ביותר באירופה, דבר שמנע ממנה להגדיל את ההשקעות הזרות במדינה בתקופת המעבר. הסיבה להקפי השחיתות הגדולים נעוצה בעובדה שחלקים נרחבים מהכלכלה הרוסית נמצאים באפלה או בצללים (הכנסות או הוצאות שלא מדווחות), כספים רבים נמצאים בידים פרטיות ולא בחשבונות הבנקיים משומשים לתשלומי שוחד לפקידי ממשלה בכירים שבהם מרוכזים כוחות יתר (מעל המקובל בכלכלות המפותחות) בנוסף לתיקצוב נמוך של הממשלה את משרדיה ומשכורות נמוכות משמעותית במגזר הציבורי ביחס למקובל במגזר הפרטי. לגורמים אלו יש השפעה מאוד רחבה על כל המוסדות הקיימים במדינה.

[עריכה] תחבורה

ערך מורחב – תחבורה ברוסיה

שטחה העצום של הפדרציה הרוסית גורם לקושי בתנועה ברחבי המדינה. נתיב התחבורה הראשי במדינה הינו הרכבת הטרנס סיבירית. ככלל, רוב התנועה ברחבי המדינה מתבצעת באמצעות רכבות. עד עצם היום הזה אין ברוסיה כביש בינעירוני המחבר בין החלקים השונים של המדינה. לרוסיה נמלי ים, החשובים שבהם נמצאים בולדיווסטוק, פרימורסק, מורמנסק, סנקט פטרבורג מגדן וארכנגלסק.

[עריכה] חלוקה אדמיניסטרטיבית

ערך מורחב – מחוזות פדרליים של רוסיה

ערך מורחב – אובלסטים של רוסיה

ערך מורחב – קראיים של רוסיה

ערך מורחב – רפובליקות של רוסיה

עקב היותה המדינה הגדולה בעולם, מחולקת הפדרציה הרוסית למספר רב של יחידות אדמיניסטרטיביות, הכפופות לשלטון הפדרלי. סה"כ מורכבת רוסיה מ-88 סובייקטים פדרליים אשר מתוכם 21 רפובליקות, 48 אובלסטים, 7 קראיים, אובלסט אוטונומי אחד, 9 אוקרוגים אוטונומיים ושתי ערים פדרליות (מוסקבה וסנקט פטרבורג).

לאחרונה נוספו 7 מחוזות חדשים לחלוקה שצוינה לעיל. המחוזות האלו נקראים מחוזות פדרליים והם נוצרו לצורך ניהול של שלטון פדרלי.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של רוסיה

הפדרציה הרוסית היא מדינה טרנס-יבשתית המכילה את רוב יבשת אירואסיה. למרות שחלק ניכר מהאזורים הארקטים והסוב-ארקטיים נמצאים בשטחה, השטח הנותר הוא עצום עד כדי כך, שרוב תנאי האקלים העולמיים חלים בו.

בחלק האירופאי וגם בחלק האסיתי רוב השטח מורכב ממישורים ענקיים. המישורים האלה הם בראש ובראשונה ערבה בדרום ומיוערים בכבדות בצפון עם גידולי טונדרה ליד החופים הצפוניים. רכסי הרים נמצאים ליד הגבול הדרומי, כמו למשל הרי קווקז, שבהם נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר ביבשת אירופה - הר אלברוס (5,663 מ'). בנוסף להרי קווקז ישנה שרשרת הרים נוספת - הרי אלטאי. בחלקים המזרחיים מתנשא רכס ורחויאנסק. במרכז יש את רכס הרי אורל המחלקים את אירואסיה לאסיה ואירופה.

אורך החופים הכולל של רוסיה הוא מעל 37,000 ק"מ הגובלים עם אוקיינוס הקרח הצפוני, האוקיינוס השקט וכמה ימים פנימיים כמו הים השחור, הים הבלטי והים הכספי. מספר ימים הם חלקים של אוקינוסים כמו ים בארנץ הים הלבן, ים קארה, ים לאפטייב והים הסיבירי הצפוני שהם חלק מהאוקינוס הצפוני. ים ברינג, ים אוחוצק והים היפני הם חלק מהאוקינוס השקט. האיים הגדולים הם: נוביה זמליה, אדמתו של פרנץ-יוזף, האיים הסיביריים החדשים, אי ורנגל, האיים הקוריליים והאי סחלין.

בנוסף לימים זורמים ברוסיה כמה עשרות נהרות גדולים. לרשימת הנהרות ראו נהרות רוסיה.

הימות הגדולות הן - ימת בייקל שהיא ימת המים המתוקים העמוקה בעולם, ימת לאדוגה וימת אונגה. ראו גם ימות רוסיה.

[עריכה] רצועות הזמן

ברוסיה יש 11 אזורי זמן שונים. המידע הזה מטעה במידת מה, כי זה לא מראה את הרוחב האמיתי של המדינה, אלא יותר את הרוחב היחסי של החלק הצפוני. הנקודה המזרחית ביותר של רוסיה היא אי הדיאומד הגדול (אוסטרובה ראטמאנובה). הנקודה המערבית ביותר היא מפרץ דנציג. המרחק בקו ישר ביניהם הוא כ6,600 ק"מ. בניגוד לזה, המרחק בין שתי הנקודות הכי רחוקות ברוסיה הוא כ-8,000 ק"מ (לשם השוואה - אורך קו המשווה הוא כ-40,000 ק"מ).

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של רוסיה

צפיפות האוכלוסין ברוסיה היא נמוכה מאוד (כ-9 אנשים לק"מ מרובע). כ-71% מהאוכלוסייה חיים בחלק האירופאי (80% אם מחשיבים גם את אזורי האורל). ברוסיה יש יותר מ-160 קבוצות אתניות שונות. בשנת הסקר 2002 חיו ברוסיה כ-145 מיליון בני-אדם.

לפי מרשם האוכלוסין בשנת 2002 79.8% הם רוסים, 3.8% טטרים, 2% אוקראינים ואחרים. כ-84% שייכים למשפחת העמים ההינדו-אירופאים (מתוכם כ99% הם סלאבים), כ-8.5% מגיעים ממשפחת העמים הטורקים, 3.5% ממשפחת העמים הקווקזים, 2% הם פינו-אוגרים, 0.5% הם מונגולים. מספר היהודים על פי הערכות הוא בין 230 אלף למיליון, כאשר מחצית האוכלוסייה חיה במוסקבה וכחמישית בסנקט פטרבורג. בשנת 1970 מספר היהודים בבריה"מ נאמד ב־2.15 מיליון, שלישית בעולם אחרי ארצות הברית וישראל. בעקבות התפרקות בריה"מ עזבו את רוסיה מיליוני אירופאים (בעיקר גרמנים, מיעוטים קטנים של צ'כים, יוונים ופינים) ויהודים (בעיקר לארצות הברית, ישראל וגרמניה).

הרוסים, כמו גם קבוצות אתניות אחרות במזרח אירופה, שייכים למשפחת העמים הסלאבים שמהווה את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר באירופה.

כ-200 אלף בני אדם מהגרים לרוסיה כל שנה מתוכם כמחציתם הם רוסים מהרפובליקות הסובייטיות לשעבר, בנוסף יש כ1.5 מיליון מהגרים בלתי חוקיים (רובם ממרכז אסיה, קווקז, אוקראינה, מולדובה וסין).

למרות ההגירה רוסיה מאבדת כ-500 אלף עד 700 אלף בני אדם כל שנה (כ-0.5% בשנה) כתוצאה מאחוזי לידה נמוכים (כ-1.3 ילדים לאישה) ואחוזי תמותה גבוהים (בעיקר של גברים בגיל העבודה).

השפה הרוסית היא השפה הרשמית היחידה, אך רפובליקות אוטונומיות מכניסות לעתים קרובות את השפות האתניות כשפה רשמית שנייה ברפובליקה. האלפבית הקירילי הוא היחיד שמשמש את האוכלוסייה ברוסיה. רוב הרוסים הם נוצרים אורתודוקסים.

מספרם של המוסלמים נאמד ב-14 עד 20 מיליון (תלוי במקורות), המהווים כ-14%-10% מהאוכלוסייה. רובם מרוכזים באזור דרום הוולגה, צפון הקווקז ומערב סיביר, מיעוטים גדולים קיימים גם בערים הגדולות. כמעט כולם הם סונים ורובם מגיעים ממשפחת העמים הטורקים והקווקזים.

[עריכה] ראו גם

• יהדות רוסיה
• אנטישמיות ברוסיה
• צבא הפדרציה הרוסית
• שליטי רוסיה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רוסיה

• Gov.ru - פורטל של הממשלה הרוסית (ברוסית)
• האתר הרשמי של הקרמלין, באנגלית
• האתר הרשמי של הבית העליון בפרלמנט הרוסי
• הבנק הפיני - סקירה על ההתפתחות הכלכלית של רוסיה, באנגלית
• פורטל חדשות ברוסיה, באנגלית
• פורטל חדשות נוסף, באנגלית
• פורטל חדשות כלכלי, באנגלית
• תומר ריבל, התפרקות ברית המועצות
• themarker, שווי השוק של גזפרום - בעברית
• סקירת יחסיי ישראל רוסיה לאור משבר הגרעין האיראני, רן פורת, באתר "אומדיה"

חלוקה אדמיניסטרטיבית של הפדרציה הרוסית
סובייקטים פדרליים
רפובליקות אדיגיה | אלטאי | בשקיריה | בוריאטיה | צ'צניה | צ'ובשיה | דאגסטן | אינגושטיה | קברדינו-בלקריה | קרליה | חקסיה | קומי | קלמיקיה | קאראצ'אי-צ'רקסיה | מארי-אל | מורדוביה | צפון אוסטיה-אלניה | סאחה | טטרסטן | טובה | אודמורטיה מחוזות (קראיה) אלטאי | חברובסק | קרסנודר | קרסנוירסק | פרם | פרימוריה | סטברופול מחוזות (אובלסטי) אמור | ארכנגלסק | אסטרחן בלגורוד | בריאנסק | צ'ליאבינסק | צ'יטה1 | אירקוטסק2 | איבנובו | קלינינגרד | קלוגה | קמצ'טקה3 | קמרובו | קירוב | קוסטרומה | קורגן | קורסק | לנינגרד | ליפצק | מגדן | מוסקבה | מורמנסק | ניז'ני נובגורוד | נובגורוד | נובוסיבירסק | אומסק | אורנבורג | אוריול | פנזה | פסקוב | רוסטוב | ריאזאן | סחלין | סמרה | סרטוב | סמולנסק | יקטרינבורג | טמבוב | טומסק | טולה | טבר | טיומן | אולייאנובסק | ולדימיר | וולגוגרד | וולוגדה | וורונז' | ירוסלבל ערים פדרליות מוסקבה | סנקט פטרבורג מחוזות אוטונומיים (אובלסטי) המחוז היהודי האוטונומי מחוזות אוטונומיים (אוקרוגה) הבוריאטי של אגינסקויה 1| צ'וקוטקה | חנטי ומנסי | קורייקיה3 | ניינץ | הבוריאטי של אוסט-אורדינסקי2 | ימליה
ב-1 במרץ 2008 יתמזגו שני המחוזות צ'יטה ואגינסקויה. שני המחוזות עתידיים להאתחד תחת השם מחוז זבאייקלסקי. ב-1 בינואר 2008 המחוז האוטונומי הבוריאטי של אוסט-אורדה יתמזג לתוך מחוז אירקוטסק. ב-1 ביולי 2007 קורייקיה יתמזג לתוך מחוז קמצ'טקה, אשר יהפוך מ"אובלסט" ל"קראי".
מחוזות פדרליים
מרכזי | המזרח הרחוק | סיביר | הצפון-מערבי | דרומי | אורל | וולגה