עובד זר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עובד זר או מהגר עבודה הוא אדם העובר למדינה אחרת, שאינו אזרח או תושב בה, על מנת למצוא פרנסה. לעתים מדובר בהגירה שבסופה התאזרחות במדינה האחרת, ולעתים זו הגירה לזמן קצוב, לשם שיפור מצבו הכלכלי של העובד. בישראל הפכו העובדים הזרים לגורם משמעותי החל משנת 1993.
בגלגולה הקדם תעשייתי התקיימה תופעת הגירת העבודה מאז ומעולם בקנה מידה מקומי ועל פי מחזורי הכלכלה כחלק מהגירת פנים, הקיימת גם היום. התופעה הפכה משמעותית בקנה מידה בינלאומי רק עם הופעתה של טכנולוגיה שאפשרה מעבר מהיר, יחסית, וזול בין מדינות. כך, למשל, עם הופעת מנוע הקיטור וירידת מחירי כרטיסי ההפלגה הטרנס אטלנטית, יצאו פועלים חקלאיים מדרום אירופה, במיוחד מאיטליה וספרד, לעבודה עונתית בת מספר חודשים בברזיל וארגנטינה.
כיום, מרבית המדינות במערב מספקות אשרות שהיה חוקיות וזמניות למספר מוגבל של מהגרי עבודה בהתאם לצרכיהן, על מנת למלא מחסור בכוח עבודה במגזרי תעסוקה אשר אינם אטרקטיביים עבור אזרחיה המקומיים, בעיקר בשל השכר הנמוך אך גם בשל רתיעה תרבותית מעבודות מסוימות. בנוסף לכך, אחוז ניכר מכלל מהגרי העבודה במרבית ערי המערב שוהים ועובדים בהן ללא אשרות חוקיות. מדינות שונות נוקטות בגישות שונות כלפי מהגרי העבודה המתועדים והבלתי-מתועדים אשר חיים במרחב הריבוני שלהן: החל ממדיניות – מוצהרת בלבד או מעשית - של גירוש (למשל בספרד ובישראל), וכלה בשיתוף פעולה עם מהגרי העבודה, ארגוניהם ומנהיגיהם על מנת לשפר את תנאי חייהם כפי שנעשה בהולנד ובשבדיה (שם).
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- זאב רוזנהק, חייהם הפרטיים של "העובדים הזרים", בעיתון הארץ
