עוזי אורנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פרופסור עוזי אורנן (עוזי ארנן) (נולד ב-1923) - בלשן, פרופסור ללשון ולעיבוד שפות טבעיות באוניברסיטה העברית ובטכניון, חבר באקדמיה ללשון העברית משנת 1979. מייסד "הליגה למניעת כפייה דתית", פעיל למען הפרדת הדת מהמדינה בישראל, מזוהה עם התנועה הכנענית [1] ואחיו של מייסדה, המשורר יונתן רטוש.

אורנן נולד בירושלים כעוזיאל הלפרין, בן ליחיאל הלפרין, מחנך עברי ותומך של חיים ויצמן ופוליה, שהשתייכה לפועלי ציון. הוריו עלו ארצה בתחילת העלייה השלישית. בנעוריו היה אורנן פעיל במחתרת האצ"ל. בשנת 1944 נתפס על ידי הבריטים והוגלה למחנות מעצר באריתריאה, בסודאן ובקניה, שבהם נכלא עד לפירוקם לאחר קום המדינה בשנת 1948.

במחנות המעצר לימד דקדוק עברי ולאחר מכן הוציא את ספר הלימוד "דקדוק הפה והאוזן". לאחר שובו לארץ החל בלימודי לשון באוניברסיטה העברית ולימים התמנה למרצה ולפרופסור ללשון עברית. ב-‏1987 התקבל אורנן כפרופסור אורח בטכניון, במחלקה למדעי המחשב, והחל בניהול המעבדה לעיבוד שפות טבעיות. ב-‏1979 נבחר כחבר באקדמיה ללשון העברית בה הוא מכהן עד היום, ועמד בראש הוועדה לכללי הפיסוק.

ב-1950 ייסד אורנן את "הליגה למניעת כפיה דתית" וכיהן כמזכיר וכיושב ראש (עד שנת 1967). בשנות השבעים היה יושב ראש "התנועה החילונית הישראלית" ובשנות התשעים היה פעיל בהצהרת "אני ישראלי" למען שוויון אזרחי מלא וביטול אפליה דתית ועדתית.

דעותיו ופועלו של אורנן, כפי שבאו לידי ביטוי בפרסומים הרבים, מצדדים בהפרדת הדת מהמדינה, תוך התייחסות חרדה להתגברות הכפייה הדתית וגידול כוחם של גופים שמרניים בישראל. בין פעולותיו של אורנן היוזמה לרישום "ישראלי" בסעיף הלאום בתעודת הזהות הישראלית, תמיכה במתן אזרחות ישראלית לכל המעוניין בכך ללא קשר להשתייכות דתית, והתנגדות לטקס המילה.

[עריכה] פרסומים

אורנן פרסם מאות מאמרים ורשימות בענייני דת ומדינה, חילוניים ודתיים, חינוך וחברה.

בין ספריו: "מילון המילים האובדות", "המשפט הפשוט", "נטיית הפועל בתרשימי זרימה", "תורת ההגה של העברית החדשה", "המילה האחרונה","ציפורניו של אשמדאי".
בין מאמריו ורשימותיו הרבות: "שבת בלי כבלים" (1950), "נישואים אזרחיים" (1955), "האם אתה יהודי" (1961).