עקרונות חשבונאיים מקובלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

העקרונות החשבונאיים המקובלים (GAAP) מייצגים מסגרת תקנית של קווים מנחים עבור חשבונאות פיננסית. בכך כלולים תקנים, חוקים ומוסכמות שרואי החשבון ומבקרי החשבונות מצייתים להם בבואם לרשום ולסכם עסקאות, ובעת הכנת הדוחות הכספיים. בבואם לאשר דו"ח פיננסי, עליהם לציין לקורא האם המידע הכלול בדו"ח תואם את העקרונות החשבונאיים המקובלים, אם לאו.

[עריכה] סקירה כללית

האיסוף והדיווח החשבונאי צריכים להיעשות בצורה אובייקטיבית ונייטרלית על מנת שגורמים זרים הצריכים להסתמך על מידע שכזה, יוכלו להיות בטוחים שהמידע חופשי מכל הטיה וחוסר עקביות, בין אם בכוונה ובין אם לאו. מסיבה זו, הדוחות הכספיים מסתמכים על תקנים ועקרונות מספר הקרויים "עקרונות חשבונאיים מקובלים". מקורם של חלק מהעקרונות הוא מהמסורת ומהמנהג. ישנם מספר רב של עקרונות, אולם ישנם כחמישה עקרונות בסיסיים הקיימים ברוב המדינות:

• עקרון העלות ההיסטורית: על פי עיקרון זה מחויבות הפירמות לרשום את פעולותיהן בהתאם לעלות המקורית, על פי תאריך התרחשות האירוע. העקרון נועד למנוע מניפולציות בערך הספרים ובמאזן. לדוגמה, ייתכן שחלקת אדמה אשר נרכשה לפני 50 שנה בתמורה ל-10,000 ש"ח נאמדת כיום במליון ש"ח; אולם, בספרים ובמאזן נרשמת וצריכה להופיע העלות ההיסטורית - 10,000 ש"ח.

• עקרון ההכרה בהכנסה: עקרון זה מציג קווים מנחים אשר על פיהם ניתן לקבוע מתי יש להכיר בהכנסות, לצורך מדידת הרווח שידווח בדו"ח רווח והפסד. הואיל וקיימים סוגים שונים של פירמות, שלהן תהליכים שונים להפקת רווחים, אפשרי שכל פירמה תכיר בהכנסות בזמנים שונים. עקרון זה בא לוודא שעיתוי זה יהיה קבוע ומוגדר כדי למנוע מהפירמה לבצע מניפולציות בעת הצגת הרווח התקופתי. לדוגמה, לחברה תעשייתית המייצרת את מוצריה יש תהליך מסוים: רכישת חומרי הגלם, תהליך הייצור, קבלת הזמנות, מכירת המוצרים וגביית החוב. לחברה אחרת, חברה מסחרית, יהיה תהליך הפקת רווחים שונה: קבלת הזמנות, רכישת מוצרים מחברות יצרניות, מכירתם וגביית החוב.

אצל חברות אלו העקרון מבהיר מתי יש להכיר בכנסות - במועד הייצור, מועד המכירה, מועד הגבייה או במועד מתאים אחר. לדוגמה, חברה המוכרת מוצר נדיר, נפט למשל, יכולה להכיר בהכנסות כבר במועד הפקת הנפט, שכן לבטח יהיו לה קונים. לעומת זאת, חנות בגדים שבה לא ברור אם תצליח לגבות את החוב מחברת האשראי או מהלקוחות עצמם, תכיר בהכנסותיה במועד הגבייה.

• עקרון ההקבלה בין הוצאות להכנסות: על פי עקרון זה תרשמנה כל ההוצאות יחד עם ההכנסות שבגינן יצאו, ללא קשר למועד תשלום ההוצאות בפועל. מטרת העקרון היא להציג בדוח רווח והפסד את הרווח ה"אמיתי" שנוצר לפירמה מפעולותיה. כאשר ההוצאות מוצגות באותה תקופה שבה מוצגות ההכנסות, ברור יותר מהו הרווח. לדוגמה, בעת מכירת מוצר נוצרת הכנסה. כדי ליצור - להגיע - לאותה הכנסה, נאלצנו להוציא הוצאות רבות - החל מעלות המוצר ("עלות המכירות"- העלות לייצר או לקנות את המוצר שנמכר), דרך הוצאות השיווק והפרסום, וכלה בהוצאות המימון למימון פעילות הפירמה. המטרה בדוח רווח והפסד היא להציג את כל ההוצאות האלו, כולל אלו שישולמו בעתיד, יחד עם ההכנסה, כך שנוכל לדעת מהו הרווח מאותה מכירה. ואולם, לא תמיד קל לברר אילו הוצאות הניבו אילו הכנסות, ולכן לעתים משתמשים בתחזיות ואומדנים ומקצים את העלויות באופן כזה או אחר על פני מספר שנים. לדוגמה, בעלי משרד הוצאה לאור רכשו מכונת הדפסה תעשייתית, אשר על פי נתוני היצרן תוכל להפיק הכנסות למשך עשר שנים, באופן שווה. במקרה זה החנות תחלק את עלות המכונה שווה בשווה בעשר השנים הבאות, עד שערך המכונה יהיה אפס.

לעתים לא ניתן לרשום את ההכנסה עם הוצאותיה, אם מפני שזה בלתי אפשרי, אם מפני שישנה אי-ודאות לגבי יכולתם של ההוצאות להפיק הכנסות, ואם מפני שעלות החישוב והייחוס גבוהה מדי. לדוגמה, תשלום הוצאות חשמל: קשה לדעת איזו הכנסה בדיוק נוצרה בעקבות השימוש בחשמל. במקרה הזה ההוצאות יירשמו בהתאם לתקופה שבה השתמשנו בחשמל (גם אם היא הייתה לפני התשלום - אם השתמשנו בחשמל בדצמבר 2006 ושילמנו בינואר 2007 ההוצאה שייכת ל-2006.)

• עיקרון הגילוי הנאות: עקרון הגילוי הנאות מציג קווים מנחים בנוגע לכמות המידע שיש להציג בדוחות הכספיים. הקריטריון האיכותי לשאלה איזה מידע להציג והיכן הוא חשיבות המידע לקוראי הדוחות הכספיים - עד כמה המידע נדרש לצורך קבלת החלטות כלכליות נכונות. יש להימנע מהצגת מידע לא רלוונטי ולא חשוב מצד אחד, ולכלול מידע חשוב וחיוני, מאידך. על עורך הדוחות הפיננסיים לפרט ולסדר את החלקים העיקריים עד לרמת פירוט גבוהה. לדוגמה, בצד ההתחייבויות ישנם התחייבויות לזמן ארוך והתחייבויות לזמן קצר, וגם עליהם יש לפרט, לדוגמה, בהתחייבויות לזמן קצר: משיכת יתר בבנק, הלוואות קצרות מועד (פק"מ) וכדומה.

בנוסף, במסגרת עקרון זה יש להוסיף ביאורים מתאימים לפריטים הדורשים הסברים נוספים, כגון מידע לגבי סיכונים מסוימים אליהם חשופה הפירמה, מידע לגבי אירועים שהתרחשו לפני מועד פרסום הדוחות, תביעות משפטיות התלויות בפירמה ופירוט עסקאות, התחייבויות וזיכויונות מהותיים.

• עקרון השמרנות: על פי עקרון זה, בכל מקום שבו יש לרשום פעולה אך אין מידע כמותי לגביו, יש לערוך אומדן ולהעדיף את המידע שייתכן רווח מינימלי ביותר. מטרת העקרון למנוע מצב שבו פירמה "מנפחת" את הרווח על ידי אומדנים נדבניים.

עקרונות נוספים הם עקרון העקביות, עקרון ההמשכיות, עקרון העסק החי, עקרון היישות הנפרדת, עקרון התקופה החשבונאית ועקרון היחידה המוניטרית.