פוליסטירן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

גוש קלקר

פוליסטירן (באנגלית: Polystyrene) הינו פולימר (מולקולת ענק) עשוי מהמונומר סטירן, נזיל פחמימן שמיוצר באופן מסחרי מנפט. בטמפרטורת החדר, פוליסטירן הוא בדרך כלל תרמופלסטי מוצק, אך יכול להתמוסס בטמפרטורות גבוהות יותר, לטובת עיצוב או הבלטה ואז מיצוק מחדש. סטירן הוא מונומר ארומטי, ופוליסטירן הוא פולימר ארומטי.

פוליסטיראן התגלה במקרה ב-1839 על ידי אדוארד סימון, רוקח מברלין. מלבנה, השרף של עץ הפאולוניה, הוא זיקק חומר שמנוני, מונומר אותו הוא כינה "סטירול", מספר ימים אחר כך מצא סימון שהסטירול הסמיך, כנראה בגלל חמצון, הפך לג'לי אותו הוא כינה תחמוצת סטירול ("סטירולוקסיד"). ב-1845 הכימאי האנגלי ג'ון בלית' והכימאי הגרמני אוגוסט ווילהאלם פון הופמאנן מצאו כי אותה טרנספורמציה של סטירול מתרחשת בהעדרות חמצן. הם קראו לחומר שלהם מטאסטירול. ניתוח מאוחר יותר, הראה כי החומר זהה באופן כימי ל"סטירולוקסיד". ב-1866 מארסלין ברת'לות זיהה כהלכה את ההתהוות של מטאסטירול מסטירול כתהליך פולימרי. כ-80 שנה חלפו לפני שהובן כי חימום של סטירול מתחיל תגובת שרשרת שיוצרת מאקרומולקולה, בעקבות התיזה של הכימאי האורגני, הגרמני הרמן סטאדינגר (1881 - 1965). חברת I.G. Farben , החלה ליצר פוליסטירן בלודוויגשאפן, גרמניה, בערך ב-1931 בתקווה כי זה יהיה תחליף ראוי ליציקות אבץ ביישומים רבים. הצלחה הושגה כאשר הם פיתחו כור (ריאקטור) המפיק את החומר ובתהליך שיחול (אקסטרוזיה) מייצר פוליסטירן בצורת כדוריות (קלקר).

פוליסטירן מוצק טהור הינו חסר צבע, פלסטיק קשה המוגבל בגמישותו. אפשר להזריקו לתוך תבניות עם פרטים עדינים. פוליסטירן יכול להיות שקוף או בצבעים שונים. הפוליסטירן חסכוני ושימושי לייצור דגמי הרכבה מפלסטיק, סכו"ם פלסטיק, מארזי תקליטורים ומוצרים אחרים אשר דורשים קשיחות נאותה, מחיר זול ושימוש בצבעים רבים.

לעומת ABS גמישותו פחותה, וכן עמידותו לאורך זמן.