פחמן דו-חמצני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
כללי |
|||
|---|---|---|---|
| שם | פחמן דו־חמצני | ||
| נוסחה כימית | CO2 | ||
| מראה | גז חסר צבע | ||
|
פיזי |
|||
| משקל אטומי | 44.0099 amu | ||
| נקודת התכה | הופך לנוזל תחת לחץ גבוה ב216 K (−57 °C) | ||
| נקודת רתיחה | ממריא ב195 K (−78 °C) | ||
| צפיפות | 1600 kg/m3 (מוצק)
|
||
| מסיסות | 0.145 g ב 100 g מים | ||
|
תרכמוכימיה |
|||
| ΔfH0גז | −393.52 kJ/mol | ||
| ΔfH0מוצק | ? kJ/mol | ||
| S0גז, 100 kPa | 213.79 J/(mol·K) | ||
| S0מוצק | ? J/(mol·K) | ||
פחמן דו־חמצני, CO2 בכתיב כימי, הוא גז (בטמפרטורת החדר) המהווה תרכובת של פחמן וחמצן. כל מולקולה של CO2 מורכבת מאטום פחמן (C) אחד ושני אטומי חמצן (O), הקשורים ביניהם בקשרים כימיים. זהו גז חסר צבע. מצב הצבירה המוצק של פחמן דו־חמצני קרוי קרח יבש, בזכות תכונת ההמראה המאפיינת אותו, כלומר מעבר ישיר ממצב מוצק למצב גז.
[עריכה] תכונות כימיות
מבנה המולקולה: O=C=O או (O::C::O). כל אחד מאטומי החמצן (שבמעטפתו החיצונית שישה אלקטרונים) קשור בקשר קוולנטי כפול לאטום הפחמן (שבמעטפתו החיצונית ארבעה אלקטרונים).
פחמן דו־חמצני נפוץ בטבע בשתי צורות:
א. כגז באטמוספירה;
ב. מומס במקווי מים.
[עריכה] ביולוגיה
הצמחייה - היבשתית והימית - מטמיעה את הפחמן בתהליך הפוטוסינתזה והופכת אותו לתרכובות אורגניות (פחמימות, חלבונים ושומנים). אלה מהוות מקור הפחמן העיקרי במזונם של בעלי החיים והוא מועבר הלאה באמצעות שרשרת המזון.
בתהליך הנשימה חוזר חלק מהפחמן הדו־חמצני לאטמוספירה, כמות נוספת משתחררת מריקבון וחלק קטן נצבר בצורה של חומר אורגני או כמחצבים של פחם, נפט וגז טבעי.
במאתיים השנים האחרונות הומצאו תהליכים תעשייתיים המשחררים כמויות גדולות של פחמן דו־חמצני לאטמוספירה (בעיקר שריפה של דלקים מאובנים (פוסיליים) – הופר המאזן הטבעי של הפחמן הדו־חמצני. תורמת לכך גם ההקטנה בכמות הצמחייה הקיימת על־פני כדור הארץ, המטמיעה פחות פחמן דו־חמצני. כתוצאה מכך, כמות הפחמן הדו־חמצני הקיימת כיום באטמוספירה גדולה ב-50 אחוזים מהכמות שהייתה בה לפני מאתיים שנה.
בניגוד לדעה רווחת הוספת הפחמן הדו חמצני למשקאות תוססים כמו מיצים מוגזים ובירה שחורה לא נועדה לשמר אותם, בשל הכמות הקטנה שמוספת, אלא בשל הרצון לייצר טעם אטרקטיבי לחיך.
