פיגמליון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בדמות המיתולוגית. לערך העוסק במשמעויות נוספות, ראו פיגמליון (פירושונים).

פיגמליון הוא דמות אגדית של הסופר הרומי הקדום, אובידיוס. בספרו העשירי, מטהמורפוזיס הוא מספר על הפסל, אשר מצא פגמים רבים בנשים, עד אשר בייאושו הגובר, גמר אומר שלא לשאת אישה. פיגמליון התאהב בונוס ובכשרונו הרב יצר פסל יפהפה משנהב בדמותה, דמות אישה מושלמת וקרא לה גאלאתיאה.

דמות האישה שהוא יצר נראתה כאילו היא חיה ונושמת. פיגמליון התייחס לדמותה כאל נסיכה, הלביש אותה, נתן לה מתנות ואף הושיב אותה על ספה יקרת ערך.

בעת הילולת ונוס, לאחר שקיים את כל גינוני הטקס הנדרשים, התפלל פיגמליון לפני המזבח וביקש כי דמות פסל השנהב תינתן לו לאישה. ונוס שמעה את תפילתו ונענתה לה. כששב פיגמליון לביתו ונשק לפסל נדהם לגלות כי היא פוקחת את עיניה ומתעוררת לחיים. ונוס נתנה את ברכתה לנישואיהם של פיגמליון וגאלאתיאה, בנם שנולד נקרא פאפוס, שעל שמו נקראה העיר המקודשת לאלת האהבה והיופי, ונוס.

הסופר ג'ורג' ברנרד שו השתמש בסיפור זה במחזה "פיגמליון" שכתב בשנת 1913.

סיפורם של פיגמליון וגאלאתיאה משמש עד היום כמשל לנבואה המגשימה את עצמה, תופעה המכונה על ידי הפסיכולוגים כאפקט פיגמליון.