פרגמטיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרגמטיקה היא ענף בבלשנות החוקר את הבנת השפה הטבעית, ועיקר עיסוקה הוא בהשפעת ההקשר על הבנת המשמעות. הקשר במשמעות זו חייב לכלול אמצעים חוץ לשוניים כמו סיבות חברתיות, סביבתיות ופסיכולוגיות.
תוכן עניינים |
[עריכה] מחקר והשערות
פרגמטיקה מתעסקת בעיקר במבע המבטא את השימוש בלשון, ולא במשפט המייצג צורה מופשטת של השפה לצורכי ניתוח. הפרגמטיקה עוסקת בדרך כלל בהקשר של שיחה. בפרגמטיקה נערך בידול בין "משמעות המשפט" ל"כוונת הדובר". משמעות המשפט היא המשמעות המילולית של המשפט, בעוד שכוונת הדובר היא הרעיון, שאותו מנסה הדובר למסור.
לדוגמה, ניקח את המבע "אפשר לקבל את הקטשופ בבקשה?" משמעות המשפט הראשונית היא שאלה, אך כשמתעמקים בכוונת הדובר, אנו רואים שיש כאן מעין תפקיד של ציווי, שמשמעותו היא "תן את הקטשופ".
דוגמה נוספת יכולה להיות דו-השיח הבא:
א- אני רעב.
ב- אז בוא נלך לשוק בצלאל.
בעוד ניתן לפרש את המשפט של דובר ב' כהצעה ללכת לשוק לקנות מוצרי מזון, הכוונה היא ללכת לשוק הידוע במוכרי הפלאפל שלו ולקנות פלאפל.
[עריכה] ענפים רלונטיים
[עריכה] סמנטיקה
פרגמטיקה מנסה לקשר בין סימנים לפרשנותם, ואילו סמנטיקה מתמקדת בקשר הישיר בין מילה ופירושה (מסמן ומסומן), סינטקטיקה (להבדיל מן סינטקס, תחביר) לעומת זאת בוחנת את הקשר בין המסמנים, המילים עצמן.
תחומים נוספים המקבילים לתחום הם הפסיכולינגויסטיקה והסוציולינגויסטיקה.
