פרחה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרחה הוא כינוי סלנג בעברית לתיאור אישה או נערה צעירה, קלת דעת והמונית. הכינוי נוצר ומשמש ככינוי גנאי. ב"מילון אחוּל מניוּקי לעברית מדוברת" (1982) בעריכת דן בן-אמוץ ונתיבה בן יהודה, מוגדרת הפרחה כ"בחורה פשוטה, גסה, חסרת השכלה ועידון המתלבשת ומסתפרת לפי צו האופנה האחרונה".
אף על פי שמקור המושג הוא ככל הנראה מקהילת יוצאי ארצות המגרב (ראו להלן), כיום משמש הכינוי לעתים גם ביחס לנשים שמוצאן אינו מארצות המגרב, לעתים בצירוף "פרחה אשכנזית", המעיד על כך כי באופן תקני משמשת המילה בדרך כלל ככינוי לנשים שמוצאן מארצות המגרב, ובייחוד ממוצא מרוקאי.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה של המושג
מקור המילה "פרחה" היא במילה הערבית "פרח'ה" (فرخة) שפירושה "פרגית". בנוסף, נשים מזרחיות רבות נקראו פרחה (בערבית: فرحة - שמחה). באוזניו של דובר ערבית נשמעות שתי המילים שונות, אולם לאזנם של מי שאינם דוברי השפה אין כמעט הבדל פונטי ביניהן.
תאוריה אחת ביחס למקורו של המונח ושימושו הראשון היא הטענה שהוא החל לשמש ככינוי גנאי עם העלייה ההמונית בשנות החמישים, שהביאה עימה עולים מזרחים רבים מארצות ערב. שיא הנצחת המושג באשר לנשים מזרחיות, היה בשנות השבעים של המאה ה-20. השם "פרחה" היה שם נשי מקובל בקרב יהדות מרוקו, ועם הזמן הפך לכינוי גנאי לתיאור נשים מזרחיות ועל פי הסבר זה התנהגותן של נשים אלה הייתה מנוגדת לתפיסות התרבותיות של מי ששלטו בימים ההם במוקדי הכוח החברתיים, האשכנזים, מה שהביא ליצירת כינוי הגנאי.
תאוריה שונה היא שהכינוי צמח ועשה את צעדיו הראשוניים בזירה בעיקר בתוך העדה המרוקאית, החל באמצע שנות השישים (עיקר העולים ממרוקו הגיעו לישראל בין 1957-1963) וכוון ראשית לכל ומעל לכל להתנהגות נשית שהייתה מנוגדת ל"תפישות התרבותיות" המסורתיות והשמרניות של ראשי משפחות יוצאי מרוקו באותה עת. הפרחה הייתה צעירה שלא התחתנה בגיל מוקדם עם אדם כבחירת הוריה, והעדיפה במקום זאת לצאת לבלות עם בחורים שהיא בחרה בהם. מרידה זו זכתה לגינוי, שהבליט את ההבדל בין הנערה ה"טובה" (לבוש והתנהגות צנועה, עושה כמצוות הוריה) והנערה ה"רעה" (מתלבשת בלבוש מושך, בעלת דעה משלה).
סוציולוגים רבים טוענים כי הכינוי פרחה משקף עמדות שיש בהן שוביניזם זכרי, וגזענות. הפרחה, ובדומה לה הצ'חצ'ח, הם על–פי ביקורת זו ביטוי לעמדתם של יוצאי מדינות מזרח אירופה ביחס ליוצאי מרוקו, המציגה אותם בסטריאוטיפ שממנו משתקפת נחיתות, המוניות והיעדר חינוך ותרבות. על פי תפישה זו משמשים הסטריאוטיפים הנלעגים כלי המאפשר להדיר את רגליהן של חברי הקבוצות להן לועגים מהשיח החברתי הלגיטימי בחברה הישראלית. הפיכתם של קבוצות אלו ל"אחר", ל"שונה" באמצעות פרקטיקות פוסטקולוניאליות, המרחיקות אותם מכניסה אל מוקדי הכוח וההשפעה בחברה.
[עריכה] הפרחה בעולם הבידור
סטריאוטיפ הפרחה הונצח רבות בטלוויזיה ובקולנוע הישראלים. הפרחה לרוב מתוארת כבחורה ממעמד סוציו אקונומי נמוך, שידיעותיה בהליכות העולם דלות, שטחית וצרת אופקים. הפרחה מתעניינת בעיקר בעולם הזוהר (רכילות, ידוענים, אופנה ומוזיקה), בבילויים ובהתרועעות עם בני המין השני. הפרחה נוהגת בצעקנות וגסות, לבושה באופן המוני ומדברת במשלב לשוני נמוך.
אחד הייצוגים המוכרים ביותר לדמות הפרחה הוא שיר הפרחה (או, כפי שאייתו אז, 'שיר הפריכה'), שכתב אסי דיין וביצעה עפרה חזה ללחן של צביקה פיק. בשיר זה משורטטים קוויה של הפרחה כאחת שאין לה ראש "למילים ארוכות", ועם "הלכה, הליפסטיק ושאר דאווין". שיר זה זכה לביקורת רבה עם צאתו עקב השימוש במילה "פרחה", שנתפסה על ידי המזרחיים כביטוי לגזענות כלפיהם.
הצגות סטריאוטיפיות של הפרחה פופולריות עד היום בתוכניות בידור. דוגמה לייצוג של פרחה סטריאוטיפית היא הדמות של סיגי כהן (בגילום נתי קלוגר) בתוכנית הרצועה בערוץ ביפ, המתארת פרחה טיפשה עם צורת דיבור עילגת, בעלת לבוש המוני (בגדים מנומרים ועגילי חישוק) שלועסת מסטיק באופן קולני ואינה מפסיקה לדבר בטלפון.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה | ||
---|---|---|
ערך מילוני בוויקימילון: פרחה |
- עבודה של גלעד סרי-לוי על מושג ה"פרחה" במסגרת הקורס "מבוא לסוציולוגיה" באוניברסיטה העברית (קובץ doc)
- מילות השיר "שיר הפרחה", באתר שירונט ביצוע: עפרה חזה, מילים: אסי דיין, לחן: צביקה פיק