פרסי בראמלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פרסי ברוק בראמלי (Percy Brooke Bramley)‏ (1867 - 1925). המפקד הראשון של משטרת ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. עוין לציונות וליישוב.

פרסי בראמלי נולד באנגליה בשנת 1867. הוא היה קצין בצבא הבריטי בדרגת לויטננט קולונל והגיע לארץ ישראל לאחר כיבושה על ידי הבריטים כאיש הממשל הצבאי הבריטי. ב1 ביולי 1920, כאשר הממשל הצבאי הבריטי העביר את השלטון בארץ ישראל לידי רשויות הממשל האזרחיות, מונה בראמלי כמנהל הבטחון הציבורי בארץ ישראל ומפקד המשטרה ושירות בתי הסוהר. כח המשטרה היה מצומצם ומנה בהווסדו 18 קצינים בריטיים, 55 קצינים מקומיים (רובם ערבים ומיעוטם יהודים) ו-1,144 שוטרים. בסוף 1920 קיצצה הממשלה במשכורות השוטרים, כתוצאה מכך התפטרו רובם של השוטרים הוותיקים וביניהם כ- 250 שוטרים יהודים.

עם כינון ממשלת המנדט נתמנה למשרת הנציב העליון סר הרברט סמואל שהיה יהודי ופרו ציוני, אך עקב הצורך לגלות נייטרליות בסכסוך שבין שני העמים, היהודי והערבי, נקט גם בצעדים הנוגדים את עמדות היישוב והתנועה הציונית. לצידו כיהנו בממשלת המנדט שני בכירים שהיו אוהדי היישוב והציונות, האחד וינדהאם דידס המזכיר הראשי של הממשלה ונורמן בנטויץ' משפטן יהודי מאנגליה שהיה היועץ המשפטי. כנגד צמד זה עמד הצמד הפרו ערבי ארנסט ריצ'מונד, היועץ המדיני של הנציב העליון, ורונלד סטורס מושל ירושלים, שניהם מתנגדים מושבעים של היישוב. פרסי בראמלי מפקד המשטרה, העמיד עצמו, בעמדותיו ובמעשיו, לצידם של ריצ'מונד וסטורס. בכך ביטא גם את עמדת הקצינים והשוטרים הבריטיים במשטרת המנדט שהיו ברובם פרו ערבים ומתנגדי היישוב. השוטרים הבריטיים ראו ביהודים "מהגרים" הזרים לרוח הארץ ותושביה, בעוד שבערבים ראו, מתוך השקפה רומנטית וקולוניאלית, את בני הארץ האותנטיים. הערבי היה בעיניהם מעין "הפרא האציל" בעוד שהיהודי נראה להם כנטע זר.

בשנת 1921, בעת מאורעות תרפ"א, מילאה המשטרה, תחת פיקודו של בראמלי, תפקיד עגום ולא הצליחה למנוע את הפרעות שהחלו ביפו והתפשטו להתקפות על המושבות ביתר חלקי הארץ, פתח תקוה, כפר סבא, מקוה ישראל, חדרה, רחובות ועוד, ובהן נרצחו 43 יהודים ונפצעו 140.

בשנת 1922, לאחר תום המאורעות, כשנתברר לשלטונות המנדט כוחו של ארגון ההגנה, החלה המשטרה בפיקודו של בראמלי לערוך חיפושים אחר מחסני הנשק של ההגנה. ארנסט ריצ'מונד כתב כתב שטנה על ההגנה, בו תיאר אותה כארגון סתר בולשביקי. הוסיף עליו בראמלי וטען כי פקידי הממשל היהודיים יחד עם בכירי הממשל הבריטים הפרו - ציוניים, תופסים את כל עמדות המפתח בממשל. כשנמשך הקטרוג החליט הנציב העליון להפגיש את המקטרגים עם ראשי היישוב לשיחה גלויה. בנוכחות הנציב העליון הרברט סמואל והמזכיר הראשי וינדהאם דידס, נפגשו ארנסט ריצ'מונד ופרסי בראמלי עם קבוצה ממנהיגי היישוב וביניהם ד"ר חיים ויצמן והקולונל פרדריק קיש. בראמלי טען כי אין להסתדרות הציונית כל שליטה על הנעשה בארץ ועל העולים הבאים אליה, שביניהם סוכני קומוניסטים רבים והם מביאים עמם נשק לרוב, לפי הוראת המוסדות הציוניים באירופה. בראמלי המשיך וטען כי ההסתדרות הכללית הולכת ונוטה לכיוון השמאל ואופיה הוא קומוניסטי, כפי שמוכיחים היישובים הקומוניסטים שהיא מקימה בארץ. בראמלי הוסיף כי הדיקטטור האמיתי של של המדיניות היהודית בארץ ישראל הוא יצחק בן-צבי, שהוא קומוניסט גמור וכי הוא ואנשיו מנהלים את היישוב בארץ ולא ועד הצירים. האשמותיו של בראמלי נגד יצחק בן צבי הגיעו עד ללונדון, הוצגו בשאילתא בפרלמנט הבריטי ונדונו בעיתונות הבריטית.

לצד מאבקו ביישוב המשיך בראמלי למלא את תפקידי השיטור האחרים שהיו מוטלים על משטרת המנדט, ועשה רבות לחיסולן של כנופיות שודדים גדולות, שהמשיכו להתקיים עוד מתקופת התורכים. בראמלי פיקד על מבצע גדול של לכידת כנופיית שודדים שבראשה עמד שודד בשם מוחמד אבו אימדרס. בראמלי הצליח להקיף את השודד וקבצותו במחנה בדואים ליד שכם והוא נתפס ועמו 38 מאנשיו.

בשנת 1923 נאלץ בראמלי לפרוש מתפקידו כמפקד משטרת המנדט עקב מצב בריאותו ונפטר בשנת 1925.