צבי עצמון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי עצמון (נולד בגבעת שמואל בשנת 1948) הוא משורר עברי, עורך, מורה וביולוג.
עצמון רכש את השכלתו בבית ספר יסודי בגבעת שמואל וב"תיכון חדש" בתל אביב. סיים בהצטיינות את לימודיו באוניברסיטה העברית בביוכימיה ופיזיולוגיה והתמחה בנוירוביולוגיה. מרצה בכיר למדעי החיים במכללה לחינוך על-שם דוד ילין שבירושלים. החל לפרסם שירה ב-1979. שימש כעורך כתבי העת לציבור הרחב "מדע" ו"לדעת". ב-1979 נמנה עם עורכי כתב העת "מאזנים" והנחה סדנאות לשירה בבית אריאלה ובבית הסופר על שם חיים הזז. זכה בפרס הרי הרשון מטעם האוניברסיטה העברית, פרס "עתון 77", פרס אקו"ם לעידוד פרסום היצירה, פרס חולון, פרס ראש-הממשלה ליצירה ופרס ברנשטיין. עצמון נשוי, אב לשלושה ומתגורר בירושלים.
עצמון פרסם שמונה ספרי שירה: "עיצוב פנים", "הכנה לבגרות", "עורף", "תחליף", "מעורב ירושלמי ושירים אחרים", "קורטקסט", "גופן. שירים" ו"אפקט ולנברג, תהילים קנ"א".
בתחום המדע הפופולרי חיבר עצמון את הספר "גוף הנפש : נפלאות מוח האדם", ספר העוסק במוח האדם. בנוסף, הוא העורך המדעי של הירחון "גליליאו – כתב עת למדע ומחשבה", פרסם מאמרים רבים בתחום המדע ואף זכה בפרס שר המדע.
עצמון משתייך לקבוצה קטנה של משוררים-מדענים. עם קבוצה זו נמנים אבנר טריינין, שלמה וינר, אברהם הוס ואחרים.
