צער בעלי חיים (יהדות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צער בעלי חיים הינו כינוי לאיסור ביהדות על פגיעה בבעל חיים או התעללות בו שלא לצורך. פרשנים רבים רואים בחובת פריקת מטען חמור מספר שמות: כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ, מֵעֲזֹב לוֹ--עָזֹב תַּעֲזֹב, עִמּוֹ (שמות כ"ג, ה) את המקור המקראי לאיסור זה, אולם עד היום קיימת מחלוקת פרשנית אם האיסור משתמע מפורשות מן המקרא (איסור דאורייתא) או שמקורו בפסיקה הלכתית מאוחרת יותר (איסור דרבנן). האיסור הינו מידתי, ובמקרה של פגיעה בבעל חיים לצורך הפקת תועלת (למשל, אכילת בשר או שימוש בעור) מותר לפגוע בבעל החיים פגיעה מינימלית. כך לדוגמה נטען כי דיני השחיטה והיתרים לחלוב בהמות בשבת נועדו למזער את סבלם של בעל החיים. בשפת היום יום משמש הביטוי לתיאור סבל מיותר, ובר מניעה, של בעל חיים.
